ויצא: מדוע יעקב לא גירש את לאה?

מדוע יעקב לא גירש את לאה?

מובא בפרשתנו:

וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ… וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה. מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה… וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת (בראשית כט כג-ל).

פרשיה זאת מעלה שאלות אחדות, כדלהלן:

  • מה היו מניעיו של לבן בתרמית זו?
  • איך יתכן שהן לאה והן רחל שיתפו פעולה?
  • מדוע יעקב משלים עם זה ואינו דורש לבטל את הנישואים? או לפחות לקבל גם את רחל בלי תמורה כלשהי?

מניעיו של לבן

בעניין זה ההסבר ברור. המדרש מתאר את לבן כרודף בצע[1], ובנישואי בנותיו הוא עשה עסק מצוין. אם לדון על פי השכר הממוצע במשק הנהוג היום[2] – שהוא עומד על 9123 שקל – לבן "התפטר" מבתו הבכורה, שלפי עדות המקרא לא הייתה יפה במיוחד, תמורת עבודה ששוויה  מגיע ל-766,332 שקל[3], ובלי התנגדות רצינית מצד הנוגעים בדבר. אין ספק שהוא המרוויח הגדול בסיפור הזה.

שיתוף הפעולה מצד לאה ורחל

הפסיביות של לאה ורחל בתרמית זו מעוררת תמיהה. במה שנוגע ללאה, הרב בן עטר מציין שהדבר נעשה פחות או יותר בעל כורחה, כפי שמשתמע מהמילים "ויקח את לאה": "אולי שלא רצתה לרמות יעקב ולקחה בעל כרחה או בריצוי דברים וזולת זה לא היה צריך לומר אלא ויבא לאה בתו אליו"[4]. אבל איך יתכן שרחל הסכימה שאחותה הגדולה תתפוס את מקומה! רש"י מבאר בעקבות המדרש[5]: "אבל בלילה לא הייתה לאה, לפי שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסים לו לאה, אמרה 'עכשיו תכלם אחותי', עמדה ומסרה לה אותם סימנים". זאת אומרת שלכתחילה, יעקב ורחל חששו שלבן יכניס אישה זרה במקום רחל, ולכן קבעו ביניהם סימני היכרות. אולם, כאשר רחל הבינה שאביה התכוון להכניס את אחותה לאה, היא שיתפה פעולה ומסרה לה את הסימנים מחשש שאחותה תיכלם. אם כן היא הייתה בעצם מוכנה אף לוותר על נישואיה עם יעקב באשר היא לא ידעה שבסופו של דבר לבן יציע אותה ליעקב כאישה נוספת. המדרש מעלה על נס את חסידותה של רחל, והיא אף קבלה שכר על כך, כפי שכתב רש"י על הפסוק "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בראשית ל כב): "זכר לה שמסרה סימניה לאחותה", אבל וויתור זה הוא בכל זאת בגדר פלא.

אולם יתכן שיש להסביר את מעשה הזה כך:

  • כתוב שיעקב אהב את רחל, אבל לא כתוב שרחל אהבה את יעקב.
  • על פי המשתמע מהסיפור המקראי, לא היה נהוג כלל לבקש את הסכמת האישה לנישואים היזומים על ידי האב, והנשים קבלו באופן פסיבי את מה שהחליטו ההורים בעניינן. אף רבקה, שעליה כתוב "ונשאלה את פיה", לא בקשו את הסכמתה על עצם הנישואים אלא על הדרישה של עבד אברהם להביא אותה בלי עיכוב לבעלה העתידי יצחק.

מדוע יעקב לא גירש את לאה?

אבל הדבר התמוה ביותר הוא הקלות בה יעקב השלים עם התרמית הזאת:

  • הוא היה יכול לטעון שמדובר במקח טעות כך שהנישואים לא היו תקפים כלל.
  • גם אם הנישואים היו תקפים, הוא היה יכול לגרש את לאה לאחר המעשה.
  • לא מובן מדוע הוא גם הסכים לעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל. הוא היה יכול לטעון שהשנים הראשונות שהוא עבד היו מיועדות ללקיחת רחל, ושאין לחייב אותו בתשלום נוסף.

הריב"א[6] משתדל להסביר בצורה למדנית – אולי למדנית מדיי – מדוע לא היה כאן מקח טעות:

הקשה רבנו תם היאך היו קדושי לאה קדושין, הא הוו קדושי טעות, שהיה בדעתו לקדש רחל, ולבן מסר לו לאה במקום רחל. ותירץ הרב אליקים שיעקב היה ירא מרמאותו של לבן… והיה חושש ללבן שמא יחליף בלאה, ואמר בלבו: אם זאת רחל, יהיו קדושין לשם רחל, ואם יחליף לי רחל ללאה, יהיו לשם לאה, כדי שלא יעשה בעילתו בעילת זנות.[7]

והמדרש טוען שהוא נמנע מלגרשה בגלל הילדים שהיו לו ממנה: "כיון שראה אבינו יעקב שרימת לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, כיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר: לאימן של אלו אני מגרש!?"[8]. ברם, לידתם אירעה זמן רב אחרי כן! אף לטוענים שלאה הרתה מהביאה הראשונה של יעקב[9], עובדה זו לא הייתה ידועה לו ביום הראשון של שבע ברכות! היא גם נוגדת את פשוטו של מקרא, באשר כתוב: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ…  וַתַּהַר…" (בראשית כט לא-לב). לפי אברבנאל, הסיבה שלבן הזמין אנשים רבים הייתה כדי שיעקב יתבייש לגרש את אשתו למחרת החופה:

לחופת לאה אסף את כל אנשי המקום ועשה להם משתה… לפי שאם יעקב ירצה לגרש את לאה בהרגישו בה יגונה ענינו בעיני כל העם שנאספו בחופתו ואכלו עמו ואולי שמפני זה ימנע לגרשה.

אולם, גם טיעון זה איננו משכנע. יעקב היה יכול לחכות עד שהאורחים הרבים שלבן הזמין יחזרו לבתיהם. אבל יכול להיות שיעקב נמנע מלגרשה אחרי שהיא כבר נבעלה על ידו.

אלא יתכן שיש להסביר את התנהגותו התמוהה של יעקב כך. הרי לבן אומר לו: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה". יש שראו במלים "במקומנו" רמז גס למעשה גניבת הברכות על ידי יעקב אבינו. כך כותב הרב סולוביצ'יק: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה, קינטר אותו ברמז כאומר אפשר במקומכם המנהג כן להקדים הצעיר לפני הבכור אבל במקומנו לא יעשה כן".[10] והמדרש מקשר בצורה מפורשת בין שני המעשים, כדלהלן:

כל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבוקר "והנה היא לאה". אמר לה: בת הרמאי, למה רמית אותי? אמרה לו: ואתה, למה רמית אביך, כשאמר לך "האתה זה בני עשו?", ואמרת לו "אנכי עשו בכורך", ואתה אומר "למה רימיתני?", ואביך לא אמר "בא אחיך במרמה"? ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה.[11]

אם כן, יתכן שיעקב ראה בתרמית זו מעין עונש מאת ה' מדה כנגד מדה, ולכן השלים עם המעשה ולא התכוון להתנגד אליו. הוא כנראה השתכנע שזה רצון ה', כפי שמתבטא אברבנאל: "[יעקב] ראה שמאת ה' הייתה זאת לקחת את שתי האחיות הצדקניות ההמה", ועובדה זו מסבירה שהוא נכנע ללא קרב.

האם יעקב צדק בוויתורו?

זו כמובן שאלה חמורה, שקשה לענות עליה. אלא שיש סימנים לכך שאולי יעקב עשה כאן טעות שממנה נבעו אסונות רבים בהמשך תולדות עם ישראל: המתח שנגרם על ידי זה שלאה הייתה אישה שנואה לעומת רחל האהובה הביא לסכסוך בין יוסף ואחיו[12], שבסופו של דבר גרם לכך שאבותינו השתעבדו במצרים במשך זמן רב[13]. אולי כל זה לא היה קורה לולא יעקב היה מוותר לחותנו. הרי – לפי הרמב"ם – שיעבוד מצרים לא היה חייב המציאות[14], על אף העובדה שהוא הוביל ליצירת עם ישראל ולמתן תורה: למשוואת הקב"ה יש יותר מפתרון אחד.

מצד שני, יש סימנים לכך שבעצם, האישה המיועדת ליעקב הייתה לאה ולא רחל. הרי בהמשך המאורעות מתברר שהקב"ה העדיף את זרעו של לאה על פני זרעו של רחל:

  • לאה זכתה ללידת ששה בנים – ובת – בעוד שרחל זכתה לשני בנים בלבד.
  • לאה זכתה להיקבר במערת המכפלה ליד בעלה, דבר שרחל לא זכתה בו.
  • ה' בחר בלאה הן לכהונה וללוייה והן למלכות. בחירתו של שאול – צאצא של רחל – התגלתה בסופו של דבר כניסיון כושל, לעומת בחירתו של דוד – צאצא של לאה – שהתבררה כבחירה הנכונה לאורך ימים.

כך כותב איתי אליצור בעניין זה:

למעשה, התחרות שהייתה בביתו של יעקב הייתה לא רק בין הבנים אלא בעיקר בין הנשים. יעקב אהב את רחל ורצה שהיא תִּבָּחֵר. ה' בחר בלאה הן לכהונה והן למלכות. לכן רחל מתה בדרך אפרתה, ואילו את לאה הביא ה' אל מערת המכפלה. הסימנים מראים שאכן לאה הייתה יותר ראויה מרחל, שקנאה באחותה, מכרה את יעקב בעד דודאים (מכירה שמקבילה למכירת הבכורה בעד נזיד עדשים) וגנבה את התרפים. לכן בחר ה' בלאה. יצחק אהב את עשו בגלל הציד, יעקב אהב את רחל בגלל היופי, וה' יראה ללבב. יעקב אהב את רחל בגלל היותה יפת תואר, ולא בכדי נסמכה פרשיית אשת-יפת תואר לפרשיית הבכור בן השנואה.[15]

לפי גישה זו, לא רק שלא היה ליעקב לגרש את לאה, אלא שעדיף היה שלא יישא את רחל.

[1] ראו למשל בראשית רבה (וילנא) ע.

[2] נובמבר 2015.

[3] יש לנכות מסכום זה את עלות פרנסת יעקב ובני-ביתו.

[4] אור החיים בראשית כט כג.

[5] מדרש אגדה (בובר) בראשית כט כה.

[6] רבי יהודה בן רבי אליעזר, חיבר בשנת 1313 או 1343 את הספר 'מנחת יהודה' על התורה, הכולל דברים מר"מ הדרשן, מספר חזקוני, מהסמ"ג ומחכמים אחרים מתקופת בעלי התוספות.

[7] פירוש הריב"א על התורה בראשית כט כה.

[8] בראשית רבה (תיאודור-אלבק) עא.

[9] תוספות יבמות עו ע"א ד"ה שלא ראה קרי מימיו.

[10] רבי יוסף דב בר סולוביצ'יק, בית הלוי בראשית כט כו.

[11] מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן יא. אגב, זו לא פעם הראשונה שיעקב אינו מכבד את המוסכמות המקומיות. כבר במפגשו הראשון עם רחל, הוא שבר את המנהג ולא חיכה שכל הרועים יבאו וישקו ביחד את צאנם, אלא גולל את האבן לבד, ואיפשר לרחל להשקות את צאנה לפני הגעת כל הרועים.

[12] יוסף משמיע באזני אחיו שמכירתו על ידיהם הייתה בסופו של דבר מבורכת, באשר על ידי זה התאפשר לו לכלכל אותם. אבל זה כנראה דברי פיוס בלבד: יוסף לא ידע שיצא מזה שיעבוד מצרים, וגם אם יוסף לא היה עולה לשלטון אחיו יכלו לקנות תבואה במצריים דיי צורכם כפי שכולם נהגו, לא היה הכרח לכך שיתיישבו במצרים, עם כל התוצאות הגרועות שנבעו מכך.

[13] כפי שחז"ל כותבים: "אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (בבלי שבת י ע"ב).

[14] ראו מאמרי על פרשת לך-לך "ידיעה וגזירה" באתרי alex-klein.co.il.

[15] איתי אליצור, המאבק בין רחל ללאה על הבכורה, (צהר יב, תשרי תשס"ג). ראו גם: שרה בן ראובן, מאבק דוד בשאול בראי מאבק לאה ברחל, בית מקרא קט, טבת תשמ"ז.