חטא דור הפלגה

 

 

 

בסיפור מעשה דור הפלגה, אין התורה מגלה מה היה חטאם – אם בכלל היה חטא – ופירושים רבים נכתבו בנידון[1]. ניתן לחלק אותם למספר קטגוריות, כדלהלן:

 

• מרד נגד הקב"ה

מוצאים בדברי חז"ל שלוש דעות, שכולן מבארות שהיה כאן מרד ישר נגד הקב"ה:

• דור הפלגה עבד עבודה זרה. כך מובא בגמרא: "נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה… רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו"[2]. אלא שקשה לקבל טענה זו, היות ואין שום רמז במקרא על כוונות כאלה.[3]
• אנשי דור הפלגה התכוונו להילחם נגד ה': כך מובא בגמרא הנ"ל, ובעקבותיה ברש"י: "נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה"[4]. אברבנאל מבאר מדוע הסבר זה אינו מתקבל על הדעת: הרי תוכנית כזאת מטופשת, והיו בדור הזה מספיק אנשים חכמים (נח, שם, עבר, אברהם) כדי להעמידם על טעותם. גם לא היה מגיע להם עונש על ביצוע יוזמה שאין לה כל סיכוי מבחינה הגיונית להשיג את מטרתה. בנוסף לכך, משתמע מדברי ה' שהוא חושש שאנשי דור הפלגה יצליחו במזימתם: "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (בראשית יא ו), לכן לא יתכן שידובר במאבק נגד ה'.
• אנשי דור הפלגה התכוונו למנוע את המבול הבא. כך מובא בגמרא הנ"ל: "אמרי דבי רבי שילא: נבנה מגדל ונעלה לרקיע, ונכה אותו בקרדומות, כדי שיזובו מימיו"[5]. רבנו בחיי מפרט יותר, על פי המדרש: "במדרש של עשרת הדברות ראיתי שאמרו, נקח קרדומות ונבקיע השמים ויזובו, כדי שלא יעשה לנו כמו שעשה לדור המבול, ונעשה חתיכות מן השמים". לפי פירושים אלה, אנשי דור הפלגה התכוונו לרוקן את מאגרי המים שסברו שהם קיימים בשמיים. רש"י, בעקבות המדרש, מסביר את העניין בצורה שונה. לדעתו, הם התכוונו לאטום את השמיים כך שלא יזובו ממנו מים במבול הבא: "אמרו, אחת לאלף ושש מאות חמשים ושש שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות".[6] אלא שגם פירוש זה לא מוצא חן בעיני אברבנאל:

כבר תפש עליהם הרב אברהם אבן-עזרא שהנה היו שם נח ובניו אבות המשפחות ההם… ואיך לא יודיעום שנשבע ה' בימינו מעבור מי נח עוד על הארץ ושעל זה כרת עמהם ברית חוק עולם לא יעברנהו. ועוד אומר אני בבטול הדעת הזה שאם הייתה זאת כוונתם לא היו בונים אותו בבקעה השפל שבמקומות… ויותר ראוי היה לבנות בניינם בהר גבוה ותלול בהרי אררט שנסעו משם אף כי בהרים ימצאו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד בניינם ולא יצטרכו ללבון לבנים להיות להם הלבנים לאבן כאשר עשו בבקעה להעדר האבנים בה.

• אנשי דור הפלגה כפרו בעיקר. כך כותב הרמב"ן: "היו קוצצים בנטיעות". על פירוש זה אומר אברבנאל: "איך הספיק עונשם בבלבול לשונם ופיזורם והם היו חייבין כליה אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם".

אולם ניתן לבאר את הדבר בצורה שונה: יתכן שלא מדובר במרד ממש נגד הקב"ה, אלא במהלך שיש בו התרסה לפניו. לפי קאסוטו, בני דור הפלגה התכוונו לקבוע את מקום שכינת האלים ביחס לעירם ולמגדלם. כך הוא כותב, בהסתמכו על ממצאים ארכיאולוגיים:

אתם בני בבל… קראתם לעירכם בשם בבל, "שער האל" או "שער האלים", ולמגדלכם קראתם בשם "בית יסוד שמים וארץ". אתם רציתם שיהיה ראשו של המגדל בשמים… ולא ידעתם שרק האל בעצמו ובכבודו, ולא מי שהוא מבני אדם יכול לקבוע איפה הוא שער האל, ולא ידעתם שהשמים שמים לה' ורק את הארץ נתן לבני אדם. לא הבינותם שאף אם תגביהו את ראש מגדלכם מעלה מעלה, לא תהיו קרובים לשמים יותר ממה שאתם קרובים להם כשאתם עומדים על פני האדמה[7].

 

• סירוב למלא אחרי רצון ה'

לפי גישה זו, לא מדובר בחטא ממש, אלא במזימה שאיננה תואמת את תכניותיו של הקב"ה בעניין התפתחות האנושות. אם כן, גורלם של אנשי דור הפלגה לא היה בגדר עונש, אלא כעין פעולת נגד המאפשרת לבטל את מה שרצו לבצע.

• אנשי דור הפלגה התכוונו לבטל את תכניתו של ה' לאכלס את העולם כולו.

כך כותב אבן עזרא: "לא נענשו אנשי דור הפלגה, רק שנפוצו על פני כל הארץ הפך מחשבתם… רצו להיות במקום אחד. וה' ראה בחכמתו שידורו בכל מקום. כי כן כתוב: "ומלאו את הארץ" (בראשית ט א), והם דברי משה. והם לא ידעו מחשבות ה'". וכן הרשב"ם: "לפי שציוום הקב"ה 'פרו ורבו ומלאו את הארץ', והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו פן נפוץ, לפיכך הפיצם משם בגזרתו".

על פירוש זה הרמב"ן מקשה: "ואם כדבריהם יהיו טיפשים, כי איך תהיה עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל בני העולם". וגם אברבנאל: "הדעת הזה רחוק הוא אצלי מכוונת התורה כי הנה קודם לזה מיום שיצאו מן התיבה היו מקובצים כלם בחברה אחת ולא היו מתפזרים בארץ… ועל כל זאת לא פזרם ה' ולא בלבל לשונם עד שבנו את העיר ואת המגדל… ואם היה רצון ה' שתתיישב כל הארץ וימלאוה… הנה ברבות הימים ובהתרבות האנשים יהיה הדבר בהכרח נעשה מאיליו והיו בני אדם מתפרצים ימה וקדמה וצפונה ונגבה מבלי שיצטרכו לבלבול לשון ולכל החרדה הזאת". בני האדם מפוזרים בכל העולם לא בגלל שרצו דווקא בכך, אלא הדבר קרה כתוצאה מלחץ דמוגרפי שאין דרך להתגבר עליו.

• אנשי דור הפלגה רצו להעמיד שלטון יחיד על כל העולם. זו דעת הר"ן, כפי שהוא כותב:

הסכימו להיות לעולם כולו ראש אחד מנהיג ומושל, ושלא יהיו נפוצים ונחלקים לממשלותם, ולכן בחרו בקעה אשר מצאו להם רחבת ידים, שאין ספק שרוב בני אדם יבחרו להיותם קרובים כפי כוחם אל ראש ממשלתם. ולזה גם כן הסכימו לבנות מגדל וראשו בשמים, כלומר גבוה מופלג כפי האפשרות… כי כן היה ראוי למי שנבחר להיות מושל בעולם התחתון, שיהיה ארמונו ומגדלו גדול יתר מאד, עד שבראיית המגדל יתלבש כל רואהו פחד ומורא ושיהיה נראה מרחוק. והנה אלו האנשים בעת ההיא לא חטאו בדבר… אלא ה' צופה ומביט למרחוק, ירד למה שימשך מקיבוץ האנשים הרעים ההם, והוא… ירד והשגיח למה שימשך ממנו, ואם לעת עתה אין רע, אמנם הכינוס היה רע להם ורע לעולם.[8]

הר"ן גם סבור כי ממשלה אחת בכל העולם, המחייבת מן הסתם לעבוד עבודה זרה, מהווה סכנה ממשית ליחידי סגולה השוללים אותה, באשר הפתרון לגלות למדינה אחרת לא מתאפשר:

בעת ההיא היו כל בני העולם נוסדים על אמונות נפסדות, ואשר הסכימו כולם הוא ענין עבודה זרה, מלבד סגולות אנשים מעטים אשר טעמו וראו אורו של עולם כי טוב, והם גם כן לא היה סיפוק בידם לקרוא בני אדם לעבוד את ה' שכם אחד, מיראתם את העמים אשר היו בארצותם מושלים עליהם, עד שהראשון שהתחיל זה, והוא אברהם, קרה לו מה שקרה עם נמרוד עד שהוצרך לעזוב ארצו וללכת אל ארץ אחרת, ואין ספק כי אותם הצדיקים אשר היו יחידים בדורות ההם היה להם חילוק האומות והממשלות לטוב ולתועלת, כי כאשר תצר להם האומה באיזה מלכות, ישוטטו אל ארץ אחרת שיוכלו שם לעבוד ה' כרצונם, כאשר קורה לנו בגלותנו היום, כי כאשר נתחדש שמד בארץ ישמעאל ינוסו פליטיהם אל ארץ אחרת, ומשם לישמעאל, וזה אצלנו מחיה מעט בעת צרותינו ועבדותנו.

גם את פירוש זה אין אברבנאל מוכן לקבל:

הדעת הזה הוא יותר רחוק אצלי מכלם לפי שלא נזכר בפסוק המלכת מלך אחד על כלם. וגם שאין בלבול הלשונות סבה לחלוף הממלכות כי כמה פעמים מלך מלך אחד על אומות רבות מחולפי הלשונות ואחשורש יוכיח. ועוד שאפילו שיהיו ממליכים מלך אחד על כלם אין מחסור ביד ה' להושיע את עבדיו מבלי בלבול הלשונות כי מי המונע שיעיר ה' את רוח איש גבור חיל במחוז אחד למלוך שם ולמרוד במלך המגדל ויציל את בחירי ה' כמו שהעיר את רוח כורש מלך פרס עם היותו עבד למלך בבל למרוד בבלשצר אדוניו כדי להמלט תחת ממשלתו יראי ה' וחושבי שמו.

 

• פניית עורף לחיים הטבעיים

אברבנאל, אחרי שפסל את הדעות הנ"ל, מבאר איך הוא מבין את חטאו של דור הפלגה. לדעתו, חטאם היה שהתכוונו לפעול נגד הטבע, בדומה לחטאי אדם הראשון וקין וצאצאיו. בדעה זו הוא נאמן לשיטתו הכללית, השוללת כל התפתחות ציביליזטורית בכלל, ושאולי הייתה תוצאת קרבתו המרובה לפוליטיקה ולחצרות מלכים[9]. אחרי שהוא מתאר בהרחבה את טעויותיהם של דורות הראשונים שפנו עורף לטבע כפי שהוא אלא רצו לשכללו ולשדרגו במקום ליהנות מפירותיו ולהתעסק ב"ידיעות האלוהיות", הוא מוסיף:

וכן היה חטאת דור הפלגה, דומה לחטא אדם וקין ובניו, לפי שבהיות להם ריבוי העניינים הטבעיים ההכרחיים לקיומם מאת ה' מן השמים בהיותם פנויים ממלאכה מכל עמל, ומוכנים להתעסק בשלמות נפשם, לא נחה דעתם במה שהכין להם בוראם במתנתו הרחבה הטבעית ויבקשו לשלוח יד ולשים כל מחשבותם למצא המלאכות בבנות עיר, שהיא כוללת המלאכות כלם, ומגדל בתוכה, כדי להתחבר שם ולעשות עצמם מדיניים, תחת היותם בני שדה, בחשבם שהתכלית המיוחד להם היה הקבוץ המדינות להתמשך ביניהם השיתוף והחברה, ושזו המעולה בתכליתיות האנושיות עם מה שימשך מזה מהם מהשמות והמנויים והממשלות והכבודות הדמיוניות וחמדת אסיפת הקניינים והחמס והגזל ושפיכות דמים הנמשכים, מה שלא היה דבר נמצא מזה בהיותם בשדה כל אחד בפני עצמו, וכמאמר שלמה "האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים"(קהלת ז כט) ולהיות כל זה מותר בלתי טבעי מונע ומעיק האדם מהשגת שלמותו האמתי הנפשי, לכן נענשו האנשים החטאים האלה בנפשותם בשבלל ה' לשונם והפיצם על פני כל הארץ, כמו שגרש את אדם הראשון מגן עדן וגירש את קין מארץ מושבו ואת בניו גירש מהעולם במי המבול, כי היה פשעם שווה בששמו תכליתם האחרון בעץ הדעת ועזבו עץ החיים שהוא התכלית האמיתי ולכן עונשם היה ראוי שיהיה גם כן מתדמה.

לפנינו ביטוי חד-משמעי לגישה אנרכיסטית מובהקת! אלא שלא מובן איך העונש ביטל את מזימת דור הפלגה. להיפך, בני האדם נפוצו בעולם כולו וייסדו בכל מקום מדינות למיניהן.

 

• השלטת אמת אחת על כל האנושות

לפי הנצי"ב,  חטאם היה בזה שהטילו אימה על הציבור והכריחו את כולם לאמץ מערכת אידאולוגית אחת, ואף הרגו את אלה שסירבו לקבל אותה, כפי שמעיד המדרש בעניין שילוח אברהם לכבשן האש:

מה חששו אם יצאו כמה לארץ אחרת? ומובן שזה היה שייך לדברים אחדים שהיה ביניהם, ובאשר אין דעות בני האדם שווים, חששו שלא יצאו בני אדם מדעה זו ויהיו במחשבה אחרת. על כן היו משגיחים שלא יצא איש מישוב שלהם, ומי שסר מדברים אחדים שביניהם היה משפטו לשריפה, כאשר עשו לאברהם אבינו. נמצא היו דברים אחדים שביניהם לרועץ שהחליטו להרוג את מי שלא יחשוב כדעתם.[10]

 

• הקרבת הפרט לטובת הציבור

מובא במדרש כדלהלן: "אם נפל אדם ומת, לא היו שמים את לבם עליו, ואם נפלה לבינה היו יושבים ובוכים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה"[11]. לדעת הרב הירש, זה היה חטאם של אנשי דור הפלגה: זלזול בפרט לטובת ביצוע משימה ציבורית אנושית כלשהי.

אם ציבור אומר: נפעיל את הכוחות הגנוזים בציבור, נתאחד כדי להציג את עצמנו. אם אין הציבור קורא "בשם ה'", אלא אומר: "נעשה לנו שם". אם היחיד נדרש להיות עבד לציבור, ולא לעבוד את ה'. אם הציבור מציג את עצמו כמטרה, ולא כאמצעי בלבד, כי אז יאבד כל עתידה המוסרי של האנושות. אז יתקיימו הדברים, שנאמרו כאן כמעט בנבואה: האדם מגלה את כוחו, והוא גאה באמצעים המלאכותיים שברשותו. כסבור הוא, שהציבור פטור מעבודת ה' ומשמירת חוקי המוסר. "הקדמונים היו זקוקים לאבנים. אנו נבנה גם באין אבנים". אז נוצר האליל של מטרות נבובות, שאינן מביאות ברכה. היחיד חייב למסור להן את נפשו, והציבור – את שמירת המוסר. היחיד יבכה, שעה שמתו מוטל לפניו. אך אין מספר לקרבנות האדם, הנופלים על מזבח הציבור. הציבור אומר: "ונשרפה לשרפה": הכל יכשר לשרפה, הכל יאבד וילך לטמיון, ובלבד שנקים בניין לציבור לתהילה, לשם ולתפארת. היחיד יאמין, שלא חי לשווא, אם מסר את נפשו לטובת הציבור – אפילו המטרה היא בטלה – ובלבד שיש בה תפארת לציבור. יפלו אלפים ורבבות, הציבור מתנחם על נקלה ומוסיף נדבכים על בניין התפארת. וכך ייאמר גם מבחינה רוחנית ומוסרית: "והחֵמר היה להם לחומר" – האמצעי היה להם למטרה. [12]

 

ולסיכום, ובהשראת מה שנאמר על ידי הפרשנים השונים, ניתן להציע את ההסבר הבא: לא היה כאן חטא, אלא יצירת מציאות מדינית המסכנת את האנושות בהילקח בחשבון את רמתו המוסרית הירודה של אז. לאמיתו של דבר, אין פסול עקרוני בהקמת אימפריה המאחדת את העולם כולו, בתנאי שיישמרו בה כללי המוסר, ולרמה זו אנשי דור הפלגה טרם היו מוכנים. מצד שני, אנחנו עדים לכך שהאנושות בכללה מתקדמת לאיטה למצב של אחדות גלובאלית, תוך התפתחות מוסרית המסירה את הסכנות האורבות למציאות מדינית כזאת. למעשה, קיים תהליך איטי של חזרה למצב שלפני דור הפלגה, מתואם עם הכרה פרוגרסיבית בכללי המוסר כך שיבוטל כל העוקץ הטמון במציאות זו, כפי שכותב הנביא: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג ט).

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] ראו שאול רגב,  חטא דור הפלגה,  דף  שבועי של אוניברסיטת בר-אילן, פרשת נֹח, מספר 781, תשס"ט.

[2] בבלי סנהדרין קט ע"א.

[3]  זאת לא הפעם היחידה שחז"ל מאשימים אנשי המקרא בעבודה זרה על אף העובדה שאין לזה כל אזכור בטקסט התורה: כך עם דורו של אנוש (בראשית ד כו ורש"י בשם המדרש), עם תרח, ועוד.

[4]  בראשית יא א. וראו בבראשית רבה נח לח ו דברים דומים.

[5] בבלי סנהדרין קט ע"א.

[6] רשי על בראשית יא א.

[7] מ.ד. קאסוטו, פירוש על ספר בראשית, ירושלים תשכ"ט, עמ' 157-158.

[8] דרשות הר"ן הדרוש הראשון.

[9] ראו יצחק בער, דון יצחק אברבנאל ויחסו אל בעיות ההיסטוריה והמדינה, תרביץ תרצ"ז, עמ' 256-248.

[10] העמק דבר בראשית יא ד.

[11] פרקי דרבי אליעזר כד.

[12] הרב ש"ר הירש, פירוש על התורה, בראשית פרק יא.