מלאך או שכל נבדל? תפיסת המלאכים מהמקרא עד הרמב"ם

הקדמה

בכתבים המסורתיים של היהדות נושא המלאכים תופס מקום נרחב. יחד עם זה, הוא מעורר בעיה תיאולוגית חמורה: איך המונותיאיזם הישראלי משתלב עם האמונה בישויות טראנסצנדנטליות הנלוות אל הקב"ה? האם אין באמונה זאת פגיעה בייחודו?[1] שאלה זאת היא תיאולוגית, ולכן היא דורשת תשובה תיאולוגית שבשלב מסוים בתולדות הפילוסופיה היהודית נעזרה רבות על ידי ההגות האריסטוטלית שכבשה – במידה זו או אחרת – את ההגות היהודית של ימי הביניים.

בייחוד יש לחקור את הנושאים הבאים:

א)      מהו מלאך, מה טבעו ותכונותיו?

ב)      מה תפקידו?

ג)        מהו מעמדו, ביחס לה' ולברואיו האחרים?

כדי למצות את הנושא, עלינו לבחון קודם כל מה עמדת המקרא בעניין המלאכים, ומה נאמר עליהם בספרות בתר-מקראית, אחר כך נדון במה שאמרו חז"ל בעניין זה, ונגיע בסופו של דבר להוגים היהודים שהושפעו על ידי ההגות האריסטוטלית, ובעיקר: הרמב"ם.

המלאכים במקרא

יש במקרא שני סוגי מלאכים:

1)       שליחי הא-ל, והם משמשים בתפקידים מסוימים, כגון:

א)      למסור הודעה מאת ה' לאדם, כגון בשורת לידת ישמעאל[2], בשורת לידת יצחק[3], בשורת עתידו של ישמעאל[4], הודעתו לבלעם שלא יוכל להגיד דבר כנגד רצון ה'[5].

ב)      למסור פקודה מאת ה' לאדם, כגון פקודה לאברהם שלא לשחוט את יצחק[6], ליעקב לחזור לארץ ישראל[7], למשה להוציא את ישראל ממצרים[8], ליהושע לסובב את יריחו[9],לגדעון להילחם במדין[10], הוראות בעניין שמשון[11], הוראה לאליהו לאכול[12].

ג)        לבצע את גזרות ה', כגון שמירה על גן עדן[13], השחתת סדום ועמורה[14], הגנה על בני ישראל מפני הצבא המצרי[15], ניהול עם ישראל במדבר ובארץ ישראל[16], הריגת צבא מלך אשור במצור על ירושלים[17], מגפה של עם ישראל בעקבות מפקד דוד[18].

ד)      לפרש חזונות נבואה, כגון פירוש חזון זכריה[19], פירוש חזון דניאל[20].

בהופעתם הם מתגלים בדמות אדם, והם פועלים כמעט תמיד ביחידות.

2)       המלאכים המלווים את ה' לכבודו: הם מכונים בני הא-לוהים, כרובים, שרפים וצבא השמים, ועיקר תפקידם לסובב את ה' כדי להגדיל את כבודו, כגון בסולם יעקב[21], במחניים[22], בכניסת ישעיהו לתפקיד[23], בהקדמה לספר איוב[24] ובנבואת מיכיהו[25]. לפיכך חז"ל כללו את כולם בכינוי "פמליה של מעלה"[26], ועליהם מדובר בדרך כלל בלשון רבים. דמותם אינה דמות אדם בלבד, אלא אפשר שתהא להם דמות אחרת, למשל בעלי כנפיים.

בתקופה עתיקה זו – חוץ מאשר בספר דניאל, כפי שיבואר להלן – אין למלאכים שמות פרטיים כלל. זאת אומרת, שלא זו בלבד שאין בהם קבע מיתולוגי, אלא שאין באישיותם קבע כלל. הם נבלעים בסוגם.

מלאכים בספר דניאל

יש שלושה קווים חדשים בתיאורי המלאכים שבספר דניאל, שאינם מצויים בספרים האחרים שבמקרא:

א)      המלאכים בשמים גוזרים את הדברים שייעשו בארץ, כפי שנאמר: "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עליא עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אנושא אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עליה עֲלַהּ"[27] [בגזרת המלאכים הדבר נגזר, ומאמר קדושים היא גזרה, שידעו כל החיים שהעליון מושל במלכות אנוש, ולמי אשר יחפוץ העליון לתת מלכות יתננה, ויקים על הממלכה את השפל באנשים]. המפרשים הקלאסיים משתדלים להסביר כי גזרות אלה של המלאכים נובעות מציווי מפורש מאת ה'.[28]

ב)      בחזון המסיים את ספר דניאל נזכרים "שרים" של עמים ומלכויות אשר בארץ: "שר מלכות פרס" (י יג), "שר פרס" (י כ), "שר יון" (שם) וגם "שר ישראל" (י כא). גורל העמים אשר בארץ תלוי בגורל שריהם, והמלחמות בין העמים אשר בארץ משקפות את המלחמות שבין שריהם שבשמים. לפי קויפמן, מדובר ב-"מלאכים השוכנים במחיצת א-להים, ותפקידם ללמד סנגוריה על העמים ולעזור להם"[29].

ג)        רק בספר דניאל נקראים המלאכים בשמות. שני מלאכים מזוהים שם בשמות: "גבריאל" המגלה לדניאל את משמעות החזון (פרק ח), הוא נשלח לענות על תפילותיו ותעניותיו (פרק ט), הוא המגלה לדניאל את החזון הארוך החותם את ספרו (פרקים י-יב)והוא נלחם בשמים לסייע לישראל. "מיכאל" הוא שר ישראל. חז"ל ציינו ששמות המלאכים עלו עם ישראל מבבל יחד עם שמות החדשים, כפי שנאמר:

רבי שמעון בן לקיש אמר: אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל[30]. בראשונה: "ויעף אלי אחד מן השרפים שרפים עומדים ממעל לו" (ישעיהו ו ו). מיכן והילך: "והאיש גבריאל" (דניאל ט כא) "כי אם מיכאל שרכם" (דניאל י כא).[31]

 קביעת שמות למלאכים וזיהויים כישויות מיוחדות בעלי תפקידים מיוחדים התחדשה אחרי החורבן והגלות והיא אחד הסימנים המבדילים בין הנבואה ובין חזיונות דניאל שאינם בגדר נבואה ממש.[32]

המלאכים בספרות ימי הבית השני

בימי בית שני, התהליך שהתחיל עם דניאל התעצם, ובספרים שחוברו בתקופה זו המלאכים תופסים תפקיד גדול יותר מאשר בתנ"ך. כך מסכם את הנושא יחזקאל קויפמן:

בימי בית שני הלכה תפיסת הא-להות הישראלית הלוך והתאצל יותר ויותר. יראת הרוממות הקיפה את האלהות ענני מסתרים והרבתה מרחקים ומחיצות בינה ובין עולם הברואים… תפקיד המלאכים גדל. במקום הא-להים פעלו המלאכים… אלא שבכל אלה לא הייתה מגמה כלפי ההפשטה… השגבה היא ולא הפשטה. בספרות האפוקליפטית אנו מוצאים סימני תמורה גדולה: במקום גלויי הא-להים באו גלויי המלאכים.[33]

התפיסות האנגלוגיות בספרות האפוקליפטית ובכתבי כת מדבר יהודה משקפות שלב חדש בהתפתחותה של האמונה במלאכים ובהתפשטותה. שלב זה הוסבר בדרך כלל כתוצאה מעליית התפיסה הטרנסצנדנטלית של האל, שהרחיקה את א-להים מן העולם וחייבה שיתופן של ישויות ביניים[34]… לעומת התפיסה המקראית, המשקפת את תחושת קרבתו של האל לאדם ורואה בהתגלות האל מאורע המתרחש בתחום הארצי… בספרות הבתר-מקראית משתקפת עמדה שונה… מודגשת רוממות האל ומוטעמים השגבתו, האדרתו וריחוקו העצום מן המציאות הארצית… מתפתחת השקפה הרואה את הנהגת היקום כמסורה בידי מערכת כוחות שמימיים… נוצר חיץ של מלאכים, שרים ומגוון של בריות שמימיות, בין האדם לאל[35]… בספרות הבתר מקראית שוב אין האל מתגלה בארץ, אלא נגלה רק לחוזים העולים לשמים… ההתגלות מופקעת מן המציאות הארצית, מתחומם של הנביאים ומרשות הרבים, וכרוכה למרום של יחיד נבחר, בגילוי חזיון שמימי ובשיג ושיח עם המלאכים, המנחים את העולה ומבארים לו את החיזיון[36].

המלאכים על פי ספר היובלים[37]

לפי חיבור זה, המלאכים נבראו ביום הראשון של הבריאה כרוחות המשרתות את האל, וניתן לסכם את תפקידיהם ותכונותיהם כך:

–          שבח וברכה לאל.

–          שירות ה"מקדש של מעלה" בדומה ללויים במקדש של מטה.

–          הם בני שיחו של האל.

–          הם שומרים את המצוות המסמלות את הברית בין ישראל לבין האל: מצוות השבת, הם נוצרו נימולים[38], והם חוגגים את חג השבועות.

–          הם מקיימים את הקשר בין העולם הא-לוהי לעולם הנברא.

מעשי המלאכים על פני הארץ הם כדלהלן:

–          הם רואים את כל הנעשה על פני הארץ ומדווחים על כך לאל.

–          הם מוסרים לבני האדם ידע הקשור למבנה העולם והטבע ובריאתו בידי האל, כללי עבודת האדמה, לוח השמש, תרופות נגד פגיעת השדים, ו"שר הפנים" אף לימד את אברהם עברית.

–          גם קרה שנמסר על ידיהם לבני האדם ידע בניגוד לרצון האל, כמו מלאכת עשיית כלי נשק, עיבוד מתכת ומחצבים, קוסמטיקה וכשפים.

–          הם מתערבים במהלך המאורעות ובכך מייצגים התערבות א-לוהית ישירה בהתרחשויות שעל פני הארץ: הם שהביאו את החיות לאדם הראשון, את האדם ואשתו לגן עדן, את החיות לתיבת נח, הם איפשרו לחרטומים להצליח בלהטיהם וכו'.

ניכרת בספר היובלים מגמה להחליף את הדיבור הישיר עם האל בדיבור עם מלאך, והיא מסמנת את הצטמצמות של המגע הישיר בין האל לבין ברואיו. המרחק בין העולם העליון לעולם הארצי גדל והולך, ועל כן נדרש מיצוע יותר מורכב ומפותח.[39]

מלאכים בעיני חז"ל

אליבא דחז"ל, המלאכים הם ישויות רוחניות נצחיות שנבראו על ידי הקב"ה ושאין להם יצר הרע. כל מלאך ממונה על משימה אחת, כפי שאמרו: "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת"[40]. מציאותם של מלאכים, ובתוכם מקטרגים ומלאכי חבלה, שטן ומלאך המוות, היה בה כדי להסביר את מציאות הרע בעולם, בניגוד לגישה הדואליסטית הפגאנית. ישנם גם מלאכים שמשימתם היא לנהל את העמים השונים, כל עם וה"שר" שלו, כפי שמבואר:

כיון שראו ישראל שרה של מצרים שנפל, התחילו נותנים לפניו את השבח… וכן את מוצא שאין המקום נפרע מן המלכיות עד שמפיל את שריהן תחלה שנאמר: "ביום ההוא יפקד ה' על צבא המקום", ואחר כך "על מלכי האדמה" (ישעיהו כד כא).[41]

יחד עם זה, בני ישראל נחשבים ברמה גבוהה יותר ממלאכים, כפי שמובא בגמרא:

חביבים ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם. וישראל מזכירים את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: "שמע ישראל ה' וגו'" (דברים ו ד), ומלאכי השרת אין מזכירים את השם אלא לאחר שלוש תיבות, כדכתיב: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" (ישעיהו ו ג). ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה… "וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו" (הושע יב ה), איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר: "כי שרית עם אלהים" (בראשית לב כט), הוי אומר: יעקב נעשה שר למלאך. בכה ויתחנן לו, איני יודע מי בכה למי, כשהוא אומר: "ויאמר שלחני", הוי אומר: מלאך בכה ליעקב.[42]

המלאכים בהגות הפילוסופית האריסטוטלית

ההוגים היהודים של ימי הביניים אימצו את מבנה היקום שהיה מקובל בקרב מדעני תקופתם ומבוסס בעיקר על ספרו של תלמי, "אלמגסטי", שנכתב בשנת 150 לספירה בערך[43]. מבנה זה הוא בעיקרון גיאוצנטרי[44], ומורכב מסְפֶרוֹת (גלגלים) המוכלות אחת בתוך השנייה[45], כאשר כוכבי הלכת ויתר הכוכבים קבועים באותם גלגלים ומסתובבים אתם[46].

כדי להסביר את תנועת הגלגלים, אריסטו חידש שלכל גלגל מתאים "שכל נבדל" המהווה את יסוד הגלגל והגורם לכך שהוא מתנועע בצורה מעגלית[47]. מזה יוצא שמספר השכלים הנבדלים הוא כמספר הגלגלים[48], ודרך אבן סינא התקבלה על ההוגים היהודיים האריסטוטליים של ימי הביניים ההשקפה כי המלאכים זהים עם אותם "שכלים נבדלים" – הכוחות התבוניים המניעים את הגלגלים. לפי הוגים אלה – ובעיקר לפי רבי אברהם אבן דאוד[49]ולפי הרמב"ם – השכלים הנבדלים של תורת אריסטו אינם אלא מה שמכונה מלאכים במסורת היהודית.[50]

דעות אלה לא התקבלו על ידי כל ההוגים היהודים של תקופה זו. רבי יהודה הלוי מתפלמס עם גישה זו ודוחה אותה ללא הבאת טיעונים נגדיים שבכוחם להכריע: "בכל הדברים הללו אין תועלת מלבד קניית דברי חידוד שכליים, אך אין בהם כל אמת והמתפתה לדבריהם הוא אפיקורוס"[51].נראה כי הוא אינו מתכוון לדחות את הדברים בהיותם דברי שקר, אלא עיקר כוונתו היא שעניין המלאכים הוא מאלה שאין ראוי לחקור בהם ו"יתכן גם שהם [=המלאכים] הברואים הרוחניים הנזכרים בדברי הפילוסופים, ואין אנו מחויבים לקבל דבריהם ולא לדחותם"[52]. גם רבי חסדאי קרשקש (1340-1410) מצטרף לביקורת על השימוש בפיסיקה האריסטוטלית ושולל את ההוכחות המסתמכות עליה למציאות ה' ואחדותו וכל הנלווה אל הוכחות אלה בעניין השכלים הנבדלים והמלאכים.[53]

המלאכים על פי שיטת הרמב"ם

כאמור, הרמב"ם הסתמך על הפיזיקה האריסטוטלית לביסוס שיטתו בעניין המלאכים, אלא שהוא הרחיב את היריעה עד כדי תורה סדורה ועקבית בעניינם. להלן ניסיון להציג את גישתו בצורה שיטתית.

תפקידי המלאכים

תפקידי המלאכים הם ארבעה:

א.      הנעת הגלגלים[54].

ב.      הפעלה שוטפת של המצוי מתחת לגלגל הירח בעולם ההווה והנפסד, על פי חוקי הטבע[55].

ג.        ביצוע משימות חד-פעמיות על פי רצון ה'[56].

ד.      אמצעי תקשורת להעברת מידע בין האל ונביאיו[57].

בהתאם למה שנאמר לעיל, לפי הרמב"ם השכלים הנבדלים של תורת אריסטו אינם אלא מה שמכונה מלאכים במסורת היהודית.[58] חוץ מזה, בעולם שמתחת לגלגל הירח, היינו בעולמנו מעל כדור הארץ ועד גובה הירח, אין שכלים נבדלים, אלא ישנם כוחות פיזיים ודחפים שונים המשפיעים על כל המאורעות המתרחשים בקרבנו. כוחות אלה, שמקורם ברצון הקב"ה כמו יתר הבריאה, גם מכונים מלאכים.[59] יוצא אפוא שהמלאכים מהווים את מכלול האמצעים שבאמצעותם הקב"ה ברא את עולמו וממשיך לנהל אותו.

כאמור, תפקיד המלאכים אינו מצטמצם בניהול חוקי הטבע. הם גם ממונים על ניהול התקשורת שבין הקב"ה לבני אדם: הנבואה. אין הנביאים יכולים לקבל את השדרים הא-לוהיים בצורה ישירה,[60] אלא דרך שכל נבדל מיוחד הנקרא "שכל הפועל". שכל הפועל זה אינו אלא מלאך. וכך הרמב"ם  כותב בפירוש המשניות:[61]

אחר… שזה מין האדם ימצא בהם… מידות מעולות… ושלמות גדולה… עד שהן מקבלות צורת השכל אז… ידבק אותו השכל האנושי בשכל הפועל ונאצל ממנו עליו אצילות נכבדה – ואלה הם הנביאים וזו היא הנבואה.[62]

במורה הנבוכים, הרמב"ם מבאר כי למעשה, שפע זה הנובע משכל הפועל משפיע בצורה שונה על בני אדם שונים, בהתאם להתפתחותם של ה"כוח השכלי" וה"כוח המדמה"[63] של המקבל: "אמיתת הנבואה ומהותה היא שפע השופע מן הא-ל… באמצעות השׂכל הפועל, תחילה על הכוח המדבר[הכוח השכלי], ואחרי-כן על הכוח המדמה".[64]

ולהלן:

כאשר השפע השׂכלי הזה שופע על הכוח המדבר בלבד, ודבר ממנו אינו שופע על הכוח המדמה אם בשל מיעוט הדבר השופע, ואם בשל פגם בכוח המדמה מטבע הבריאה, אין הכוח המדמה יכול לקבל את שפע השׂכל. זאת היא קבוצת החכמים בעלי-העיון. וכאשר השפע הזה הוא על שני הכוחות גם יחד, כוונתי למדבר ולמדמה… והכוח המדמה הוא בשׂיא שלמותו מטבע-בריאתו, הרי זאת קבוצת הנביאים. כאשר השפע הוא על הכוח המדמה לבדו, ואי-ספיקתו של הכוח המדבר היא מטבע הבריאה או בשל מיעוט התרגול, הרי זאת קבוצת מנהיגי המדינות, מחוקקי החוקים, מגידי העתידות, המנחשים ובעלי חלומות האמת, וכן אלה העושׂים נפלאות בתחבולות מוזרות ומלאכות נסתרות, עִם שאינם חכמים – הם כולם מן הקבוצה השלישית הזאת.[65]

טבע המלאכים

לפי הרמב"ם, היקום מורכב משלושה מרכיבים בלבד:

כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים: מהם ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה והם הווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה, והצמחים והמתכות; ומהם ברואים שהם מחוברים מגולם וצורה, אבל אינם משתנים מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים, אלא צורתם קבועה לעולם בגולמם ואינם משתנים כמו אלו, והם הגלגלים והכוכבים שבהם… ומהם ברואים צורה בלא גולם כלל – והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה, אלא צורות נפרדות זו מזו.[66]

אם כן, מתעוררת השאלה: אם למלאכים אין צורה חומרית כלשהי, איך יתכן להציג אותם על ידי צורות של בני אדם בעלי כנפיים, כמו שנעשה במשכן ובבית-המקדש? הרמב"ם עונה לשאלה זו במשנה תורה, בלי להתייחס דווקא לכרובים שבמשכן:

ומהו זה שהנביאים אומרים, שראו המלאך אש ובעל כנפיים? הכל במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר: "כי ה' א-להיך אש אוכלה הוא" (דברים ד כד), ואינו אש אלא משל, וכמו שנאמר: "עושה מלאכיו רוחות" (תהלים קד ד).[67]

הרמב"ם סובר אפוא שכנפי המלאך באים להורות על מבנהו דרך משל. במורה הנבוכים הוא מוסיף ומבאר שכנפי המלאך רומזים לדרך הפעולה שלו:

כל כנף שנאמר במלאכים עניינו "סתר", התבונן נא אמרו "בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו" (ישעיה ו ב), שסיבת מציאותו – כלומר המלאך – נסתר ונעלם מאד והוא פניו. וכן הדברים אשר הוא סיבתם, כלומר המלאך, שהם רגליו… גם הם נסתרים. אבל אמרו "ובשתים יעופף".[68]

וכך הוא כותב במקום אחר:

ונבחרה תנועת התעופה להורות על היותם חיים, כיון שהיא היותר שלמה בתנועה המקומית [הרב קפאח: בתנועת החי ממקום למקום] של בעלי החיים הבלתי מדברים… והאדם חושב אותה שלמות גדולה.[69]

יוצא שלדעת הרמב"ם, היותו המלאך "בעל כנפיים", מלבד שמלמדנו כי הוא צורה ללא חומר, בא להורות על חיוניות ופעילות ענפה של המלאכים, כאשר יחד עם זה מקורם אינו נגלה והשפעתם אינה משאירה עקבות.

לא ניתן לראות את המלאכים

הרמב"ם כותב: "ומהו זה שהנביאים אומרים, שראו המלאך אש ובעל כנפיים? הכול במראה הנבואה ודרך חידה". הרי היה קשה, אם המלאכים צורה ללא גולם ,כיצד זה שניתן לראות אותם, כפי שמשתמע מפסוקים שונים במקרא, ומה פשר תיאוריהם כבעלי כנף, מעופפים וכדו'? אלא שלדעתו ביטויים אלה כולם נאמרו "במראה הנבואה"[70] או "דרך חידה" היינו בהשאלה[71]. אל עניין ראיית המלאכים הרמב"ם חוזר במורה הנבוכים (ב מב)ושוב הוא מדגיש –

שכל מקום שנזכר ראיית מלאך או דבורו שאין זה אלא במראה הנבואה או בחלום, בין שפורש הדבר ובין שלא פורש… ואין הבדל בין אם יאמר הכתוב בהתחלה שהוא ראה המלאך, או שהיה פשט הדברים… שהוא חשב אותו אחד מבני אדם ורק בסוף העניין נתברר לו שהוא מלאך.

אם כן הרמב"ם חייב להתמודד עם הסיפורים המקראיים מהם משתמע כי גיבורי התנ"ך עמדו מול מלאכים כעומד איש מול חברו. על כן הוא מוסיף ומבאר –

מה שנאמר בתורה "וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'" (בראשית יח א)… גם זה תיאור מה שאמר במראה הנבואה… וכך אני אומר גם בפרשת יעקב באמרו "ויאבק איש עמו" (שם לב כה)… וכל ההיאבקות… במראה הנבואה. וכך פרשת בלעם כולה בדרך ודברי האתון כל זה במראה הנבואה, כיון שנתבאר בסוף דבר מלאך ה' אליו.

לשיטת הרמב"ם סיפור ביקור המלאכים אצל אברהם אבינו, סיפור מאבקו של יעקב אבינו עם "האיש" וסיפור אתונו של בלעם שפתחה את פיה, כל אלה לא התרחשו בפועל אלא נחזו במראה הנבואה בלבד.

כנגד גישתו הנועזת לכאורה של הרמב"ם רבו השאלות ועל כן גם המתנגדים. הרמב"ן בפירושו לתורה (בראשית יח א)מונה חלק מהשאלות:

א.      אם כל מה שהתרחש בין אברהם אבינו והמלאכים, כולל הכנת הסעודה ועריכתה, היה במראה הנבואה בלבד "מה תועלת להראות לו [לאברהם] כל זה?".

ב.      אם היאבקותו של יעקב עם המלאך היה חלום, "לא ידעתי למה היה צולע על ירכו בהקיץ?"

מסקנת הרמב"ן היא, "שאלה דברים סותרים הכתוב ואסור לשומעם אף כי להאמין בהם". הריטב"א יוצא להגנת הרמב"ם מפני השגות הרמב"ן ולדעתו "מרוב הפלגתו [של הרמב"ן] בתלמוד ושקידת לבו בחכמת האמת [הקבלה] הידועה לו, שלא הורגל בספר המורה כראוי לו, ולכן לפעמים לא מצא חידתו וכוונתו"[72]. את הקשיים הנ"ל הריטב"א מיישב על פי דרכו של הרמב"ם, בהתאמה:

א.      "אין זה חדש בנבואות, שרוב הנבואות במשלים ובמשליהם יביאו דברים ללא עניין, נמשכים לפי משל לא לפי הנמשל".[73]

ב.      "בהיות הנבואה בשאר הנביאים עם הכוח המדמה כאשר אמרתי, סר למורה קצת הקושיא, כי בהתאבקות וההכאה בירך במדומה ההם, אינו נמנע שיישאר הלום ומדוכה בגופו, גם לאחר היקיצה".[74]

גם הרלב"ג מיישב את שאלת הרמב"ן בדבר צליעתו של יעקב אבינו באומרו –

הנה אפשר שקרה ליעקב מהעמל שעמל בהעברת כל אשר לו בנחל, שנתחדש לו כאב בכף הירך בעת השינה. ונדמה לו מפני זה בחלום הנבואה שיתאבק עם זה האיש ושתקע כף ירכו בהיאבקו עמו, לפי התאבקותו הנראה לו.[75]

בעוד שלפי הריטב"א המראה הנבואי בשעת השינה היה הגורם לצליעה, הרלב"ג סבור כי הכאב היה הגורם למראה בחלום.

מדרג המלאכים

הרמב"ם ממשיך:

ובמה ייפרדו הצורות זו מזו והרי אינן גופים? לפי שאינן שווים במציאותן, אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חברו, והוא מצוי מכוחו, זה למעלה מזה, והכול נמצאים מכוחו של הקב"ה וטובו. וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר: "כי גבוה מעל גבוה שומר" (קהלת ה ז).[76]

דברים אלה תואמים את ההקדמה השש עשרה שבמורה הנבוכים, המבוססת על דברי אריסטו, הקובעת –

שכל שאינו גוף לא יושכל בו מנין… לפיכך הדברים הנבדלים אשר אינם גוף ולא כוח בגוף לא יושכל בהם מנין כלל אלא אם כן היו עילות ועלולים.[77]

התוספת "אלא אם כן היו עילות ועלולים" אינה מופיעה באריסטו. הרמב"ם כתב אותה כדי ליישב סתירה לוגית בדברי אריסטו עצמו. מצד אחד אריסטו סובר שיש ארבעים ושבעגלגלים, ולכל גלגל קיים מניע שאינו גוף. מכאן שלדעת אריסטו קיימים לפחות ארבעים ושבעישויות משוללות גשמות, אך מאידך אריסטו סובר שכל מה שיש לו ריבוי יש בו חומר וכאן הסתירה.

כאמור הרמב"ם מיישב סתירה זו. הוא קובע שלכלל של אריסטו יש יוצא מן הכלל: אם הדברים שאינם גוף, כגון השכלים הנבדלים, מדורגים על פי סדר היררכי יתכן בהם ריבוי. וכך כותב הרמב"ם בשם אריסטו:

הא-לוה יתעלה הוא אשר המציא השכל הראשון, אשר אותו השכל מניע הגלגל הראשון… והשכל המניע את הגלגל השני סבתו ומקורו השכל הראשון, וכך עד שיהא השכל אשר יניע את הגלגל הקרוב אלינו הוא עילת השכל הפועל ומקורו, ואצלו מסתיימת מציאות הנבדלים.[78]

הרמב"ם הציע את התיקון לכלל שקבע אריסטו, או משום שמצא הכרח הגיוני לתוספת "אלא אם כן היו עלות ועלולים", והיא כולה מבוססת על טיעונים עיוניים בלבד, או משום שהתוספת נחוצה להתאמת הכלל למציאות הפיסית, הרי מניעי הגלגלים הנם עילות ועלולים[79].

גם המלאכים אינם בעלי גוף ולכן מתעוררת מחדש השאלה כיצד ניתן להבחין ביניהם. קל להבחין בין יצורים גשמיים, למשל לפי המרחב שכל אחד תופס, המקום בו נמצא וכדו'. אין הדבר כן כאשר מדובר בישויות רוחניות. כאמור ניתן להבחין ביניהן אם קיים בקרבן יחס של עילות ועלולים, מה שמכונה כאן "כל אחד מהן למטה ממעלתו של חברו, והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה".

שמות המלאכים

הרמב"ם ממשיך:

שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא, ולפיכך נקראים חיות הקדש, והם למעלה מן הכל, ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלהים ובני אלהים וכרובים ואישים. כל אלו עשרה השמות שנקראו בהם המלאכים, על שם עשר מעלות שלהם הם. ומעלה שאין למעלה ממנה, אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורה שנקראת חיות, לפיכך נאמר בנבואה שהן תחת כסא הכבוד. ומעלה עשירית היא מעלת הצורה שנקראת אישים והם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה. לפיכך נקראו אישים שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם.[80]

כל עשרת השמות שהרמב"ם מייחס לעשר מעלות המלאכים מופיעים בתנ"ך ככינויים למלאכים. קיימת התאמה בין השמות לפי סידורם ומעלות המלאכים. לא ברור על פי אלו כללים הרמב"ם סידר את השמות לפי עשר המעלות. מקור השמות השונים הוא בעיקר חזון ישעיה (ישעיה ו ב,ו) וחזון יחזקאל (יחזקאל א). חלקם מופיעים גם בתורה – כגון כרוב, מלאך, אלהים, בני אלהים – כאשר הרמב"ם מעניק לכמה מהם משמעות מחודשת.

אף על פי שלכל השמות האלה צורת רבים, נראה שכינויים אלה אינם באים אלא לתיאור מלאך בודד בהתאם לסוגו, בדומה לנאמר במורה הנבוכים (ג ג)"ארבע החיות הם חיה אחת". כפי שכבר ביארנו, הרי לא יתכן קיום ריבוי "אשים" כי הם "שכלים נבדלים", זאת אומרת נטולי חומר, ושווים במעלתם וממילא "לא יושכל בהם מנין כלל"[81].

עשר מעלות המלאכים הן עשרת השכלים הנבדלים כפי שביאר "השכלים הנבדלים עשרה" (שם ב ד)וזה כמניין הגלגלים בצירוף מה שמתחת לגלגל הירח[82]. כבר ראינו שקיימת זהות בין שכלים נבדלים למלאכים[83].

הסבר שמות המלאכים

1)       אלהים

בעניין השם "אלהים", במורה הנבוכים הרמב"ם כותב ש –

כבר ידע כל עברי כי שם אלהים משותף לה' ולמלאכים ולדיינים מנהיגי המדינות וכבר ביאר אונקלוס הגר – ונכון הוא מה שביאר – כי אמרו "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" (בראשית ג ה)הכוונה העניין האחרון, אמר ותהון כרברבין.[84]

ובהמשך הוא מטעים –

כי אלהים שם הדיינים… ולפיכך הושאל שם זה למלאכים ולה' מפני שהוא דיין על המלאכים… ואחר כך אמר "הוא א-להי האלהים" (דברים י יז)כלומר א-להי המלאכים.[85]

יוצא שמשמעותו המקורית של השם "אלהים" היא אנשים נעלים, ובהשאלה הוא כולל גם דיינים, מלאכים ואפילו ה'.

בעניין השם "בני אלהים", הרמב"ם סובר שהוא כינוי לסוג של מלאכים. פרשנות זו למונח "בני אלהים" מסתמכת על הנאמר בספר איוב "ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'" (א ו ועוד).  אונקלוס תירגם "ואתו כיתי דמלאכיא למיקום בדינא קדם ה'"[86]. בתורה גם כן מוזכרים "בני האלהים" ככתוב: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ".[87] אולם שם אונקלוס מתרגם "בני רברביא", זאת אומרת בני אישים חשובים. מסתבר שגם הרמב"ם מבין ששם לא מדובר במלאכים[88], הרי לשיטתו המלאכים הם צורה ללא גולם, והמעשים המיוחסים ל"בני האלהים" שם לא מתאימים לצורות רוחניות.

יש אמנם מדרשים המייחסים את מעשי בני האלהים האלו למלאכים שירדו לארץ, כמוזכר במדרש[89], אבל סיפור זה אינו עולה בקנה אחד עם דעת הרמב"ם על מלאכים, ולכן נראה שיפרש אותו כאלגוריה על טבע האדם ותו לא.

2)       אישים

בעניין השם "אישים", הרמב"ם סבור כי הם כת מלאכים במעלה העשירית והנמוכה ביותר. הרמב"ם מזהה אותם עם "השכל הפועל" – מושג פילוסופי יווני – כאשר הוא מפרט את דעתם של אריסטו ו"אחרוני הפילוסופים"[90], דעות שהוא ככל הנראה מקבלן כפי שכותב:

השכל העשירי הוא השכל הפועל אשר הורה עליו יציאת שכלנו מן הכוח אל הפועל… עד שיהא יחס השכל הפועל ליסודות וכל שהורכב מהן [= כל מה שנמצא מתחת לגלגל הירח] יחס כל שכל נבדל המיוחד בכל גלגל לאותו גלגל… ויהיו השכלים הם המלאכים.[91]

יוצא ש"אישים" הם "השכל הפועל", היינו השכל הנבדל העשירי. מתפקידי השכל הפועל להשפיע שפע על שכל האדם[92]. רמות שונות יש בשפע זה, והרמה הגבוהה היא תופעת הנבואה, כאשר המלאך [=השכל הפועל] מתגלה לאדם, כפי שכתב "כי נביא יהיה בתוכם יבואהו מלאך ידבר עמו ויצוהו ויזהירהו"[93]. דברים אלה תואמים את תפקיד ה"אישים" כפי שהרמב"ם תיאר כאן: "הם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה".

והרמב"ם מסכם:

כל הצורות האלו חיים ומכירים את הבורא ויודעים אותו דעה גדולה עד למאד, כל צורה וצורה לפי מעלתה, לא לפי גודלה. אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא, אלא דעתה קצרה להשיג ולידע, אבל משגת ויודעת יותר ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה. וכן כל מעלה ומעלה עד מעלה עשירית, גם היא יודעת הבורא דעה שאין כוח בני האדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה. והכול אינם יודעים הבורא כמו שהוא יודע עצמו.[94]

חובת הכרת המלאכים

לפי הרמב"ם, המלאכים מהווים אפוא את מכלול הכוחות המתווכים בין הקב"ה לבין היקום כולו, הם השליחים של הקב"ה, בעולם ובקרב בני-האדם. לכן מובן מדוע הרמב"ם סובר כי "הדעה במציאות המלאכים קודמת לדעה בנבואה והדעה בנבואה קודם לדעה בתורה".[95] וכך הוא גם כותב:

הדעה במציאות המלאכים נספחת לדעה במציאות ה',[96] וכי בכך תתקיים הנבואה והתורה, ולחיזוק הדעה ביסוד הזה צווה יתעלה לעשות על הארון צורת שני מלאכים[97] לבסס מציאות המלאכים בדעת ההמון,[98] שהיא השקפה אמיתית שנייה לדעה במציאות ה', והוא המקור לנבואה ולתורה, ומבטל עבודה זרה כמו שבארנו.[99]

והוא מטעים בהמשך דבריו כי הסיבה לזה שהכרובים היו שניים ולא אחד היא החשש שהמוני ישראל יחשבו שמדובר בייצוג של הקב"ה.[100]

סיכום

כפי שראינו, הרמב"ם הסמיך את שיטתו בעניין המלאכים על קוסמולוגיה שהתבררה בהמשך כלא נכונה. אם כן, השאלה המתבקשת היא האם יש ערך כלשהו בשיטה זו?

על זה ניתן לענות כדלהלן:

1)       גם אם הפרטים אינם נכונים, העיקרון נשאר: המלאכים מהווים את כל הכוחות דרכן הקב"ה שולט בעולם.

2)       עצם המאמץ של רציונאליזציה של עקרונות היהדות הוא ראוי. אלא שמדובר ביצירה אנושית שתלויה במידע הזמין לאדם, ומידע זה אמור להתפתח עם הזמן. אם כן, בכל רגע נתון, אין הבטחה שהבנה זו היא תהווה אמנם את ההסבר האולטימטיבי.



*חלק מהנושאים שמובאים להלן לובנו בלימוד בחברותא עם חברי הרב ד"ר יצחק איזק.

[1]קויפמן מביא דעה – שבהמשך דבריו הוא שולל לחלוטין – לפיה "אלהי הגויים נהפכו בישראל למלאכים הממונים על חזיונות הטבע, לשרים הממונים על הגויים" (יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ירושלים תשל"ב, כרך א, ספר ב, עמ' 426).

[2]בראשית פרק טז ו-יד.

[3]בראשית יח י.

[4]בראשית פרק כא יד-יט

[5]במדבר פרק כב כא-לה

[6]בראשית פרק כב י-יב

[7]בראשית פרק לא י-יג

[8]שמות פרק ג א-י.

[9]יהושע ה יג-טו ו א-ה.

[10]שופטים פרק ו יא- טז.

[11]שופטים פרק יג ג-יח

[12]מלכים א פרק יט ה-ז

[13]בראשית פרק ג כד.

[14]בראשית יט יג.

[15]שמות פרק יד יט-כ

[16]שמות פרק כג כ-כג

[17]מלכים ב פרק יט לה

[18]דברי הימים א פרק כא טו-יז

[19]זכריה ב א-ד.

[20]דניאל ח טו-טז.

[21]בראשית כח י-יב.

[22]בראשית לב ב-ג.

[23]ישעיהו ו א-ד.

[24]איוב א ו.

[25]מלכים א כב יט.

[26]על פי בבלי ברכות טז ע"ב, בין השאר.

[27]דניאל ד יד.

[28]ראו פירוש "דעת מקרא" על אתר.

[29]יחזקאל קויפמן, שם, עמ' 433.

[30]לפי תמר עילם גינדין (הטוב, הרע והעולם, אוניברסיטה משודרת, עמ' 130) התפתחות זו היא אמנם תוצאה של השפעה פרסית.

[31]ירושלמי ראש השנה א א.

[32]על פי שמואל הכהן, מבוא לספר דניאל, דעת מקרא, ירושלים תשנ"ד, עמ' 98-99.

[33]יחזקאל קויפמן, שם, עמ' 231-232.

[34]רחל אליאור, מיסטיקה מאגיה ואנגלולוגיה – תורת המלאכים בספרות ההיכלות, מתוך מנחה לשרה, ירושלים תשנ"ד, עמ' 26-27.

[35]שם, עמ' 29.

[36]שם.

[37]ספר היובלים נוצר בישראל בתקופת בית שני. הוא ערוך כגילוי מלאך הפנים למשה על הר סיני, ומגולל את ההיסטוריה האנושית מהבריאה עד מתן תורה, תוך הוספת עניינים רבים מבית מדרשו הוא.

[38]לכאורה ספר היובלים כבר הכריע בפולמוס המפורסם שהעסיק את הסכולסטיקה בזמן ימי הביניים: מהו מינם של המלאכים. מסופר כי בזמן המצור על קונסטנטינופול בשנת 1453 הנצורים היו עסוקים בבעיה זו, במקום לדאוג להגנת עירם, והיא הפכה להיות פרדיגמה של ויכוח סרק.

[39]דבורה דימנט, בני שמים – תורת המלאכים בספר היובלים לאור כתבי עדת קומראן, מתוך מנחה לשרה, ירושלים תשנ"ד, עמ' 97-107.

[40]בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נ.

[41]מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טו.

[42]בבלי חולין צא ע"ב-צב ע"א.

[43] לאמתו של דבר, הרמב"ם בעצמו מפקפק בנכונותם של פרטים מסוימים בתורת האלמגסטי, תוך הסתמכותו על מחברים אחרים, וראו על זה במורה הנבוכים (ב ט). יחד עם זה, אין הוא מעלה על הדעת לפקפק בעיקרה, ועובדה היא שתמונת מבנה העולם הגיאוצנטרי של תלמי החזיקה מעמד עד ימיו של קופרניקוס (המאה ה-16) דהיינו כ-1400 שנה.

[44] הלכות יסודי התורה ג ד: "והארץ תלויה באמצע".

[45] שם הלכה א.

[46] שם הלכה ב.

[47] מורה הנבוכים ב ד.

[48] שם.

[49]אברהם אבן דאוד, 1110-1180, היסטוריון, פילוסוף, רופא ואסטרונום יהודי בספרד.

[50] שם פרק ו. אלא שקיים הבדל עקרוני בין אריסטו לבין הרמב"ם. לפי אריסטו, השכלים הנבדלים קדמונים כמו העולם כולו, כאשר לפי הרמב"ם הם נבראו על ידי הקב"ה מתוך רצונו.

[51]ספר הכוזרי, ה כא.

[52]שם ד ג.

[53]רבי חסדאי קרשקש, אור ה', מאמר א, כלל ב פרק טו, ומאמר ד דרוש ג.

[54]על-פי מורה הנבוכים ב ז: "שתוף שם מלאך הוא כולל השכלים והגלגלים והיסודות, כי כולם מוציאים פקודה לפועל". הרמב"ם אמנם כתב "גלגלים ויסודות" אולם ככל הנראה כוונתו לכוחות המניעים את הגלגלים ואת היסודות.

[55]שם, וכן שם ב ו: "כל כוח שמנהו ה' יתעלה בדבר מן הדברים הרי הוא מלאך הממונה על אותו דבר… כל כוח מן הכוחות הגופניים מלאך".

[56]על-פי מורה הנבוכים ב ו: "עניין מלאך שליח שמוציא פקודה לפועל".

[57]על-פי הלכות יסודי התורה ב ז: "אישים והם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה".

[58] שם פרק ו.

[59] שם.

[60] חוץ ממשה רבנו, כפי שיבואר להלן.

[61] הקדמה לפרק חלק, יסוד השישי.

[62] וכן במורה הנבוכים שם פרק לד ופרק לז,אלא שקיים הבדל עקרוני בין כלל הנביאים לבין משה רבנו: בניגוד ליתר הנביאים, משה זכה לתקשורת ישירה עם הקב"ה, כפי שמבאר הרמב"םבהלכות יסודי התורה (ז ו).

[63]"החלק המדמה הוא הכוח השומר את רשמי המוחשות אחרי העלמם ממגע ישיר עם החושים אשר השׂיגו אותם. הוא מרכיב (רשמים אלה) זה עם זה ומפרידם זה מזה. לכן מרכיב כוח זה מן הדברים שהוא השׂיג דברים שלא השׂיג אותם כלל ואי-אפשר להשׂיגם" (שמונה פרקים, פרק א). מדובר כעין חכמה מעשית, לעומת "כוח המדבר" שהוא חכמה עיונית.

[64]מורה הנבוכים ב לו.

[65]מורה הנבוכים ב לז.

[66]הלכות יסודי התורה ב ג.

[67] הלכות יסודי התורה ב ד.

[68]מורה הנבוכים א מג.

[69]מורה הנבוכים א מט.

[70]כמבואר במורה הנבוכים (ב ו): "עניין מלאך הוא עשיית דבר, וכל מראה מלאך אינו אלא במראו הנבואה".

[71]כמבואר שם (א מט) "ולפיכך ממשלים בו".

[72]ריטב"א, ספר הזיכרון, ירושלים תשמ"ג, עמ' נה.

[73]שם, עמ' נח.

[74]שם, עמ' נט-ס.

[75]פירושי רלב"ג על התורה, ההדיר הרב יעקב ליב לוי, ירושלים תשנ"ב, בראשית לב לג.

[76]הלכות יסודי התורה, שם, ה.

[77]מורה הנבוכים ב:הקדמה. על פי דברי אריסטו "But all things which are many in number have matter" (Aristotle, Metaphysics, Harvard University Press, 1962, XII:viii:18) .

[78]מורה הנבוכים, ב ד.

[79]ראו להלן ג ב ובביאורנו שם. כל גלגל מניע את הגלגלים שפנימיים לו ומונע על ידי הגלגלים המקיפים אותו.

[80]הלכות יסודי התורה, שם, ז.

[81]שם ב:הקדמה שש עשרה.

[82]שם ולהלן ג א.

[83]מורה הנבוכים ב ו: "אלא שיש כאן שינוי שמות: הוא [אריסטו] אומר שכלים נבדלים ואנחנו אומרים מלאכים". אולם יש ממפרשי מורה הנבוכים הטוענים שהשמות "חיות" ו"כרובים" הם כינויי הגלגלים עצמם ולא "השכלים הנבדלים" המניעים אותם(ראו התירגום של שלמה מונק לצרפתית, חלק א עמ' 178הערה 4), אך אין דברים אלה מתיישבים עם דברי הרמב"ם עצמו כפי שביארנו בפיסקה הקודמת.

[84]מורה הנבוכים א ב. אברבנאל מוסיף ומבאר שלגבי מלאכים דברי אונקלוס נאמרו בתרגומו לפסוק "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים" (בראשית לב לא)  – "ארי חזיתי מלאכיא דה' אפין באפין" ויש אם כן הוכחה שמשמעות השם אלהים גם יכולה להיות מלאכים.

[85]שם ב ו.

[86]וכן שם ב א ו-לח ז.

[87]בראשית ו ב.

[88]וכן משמע מדברי רש"י, רמב"ן ואבן עזרא על אתר.

[89]בראשית רבתי בראשית ו ב.

[90]מונק סבור כי הכוונה לאבן סינא.

[91]מורה הנבוכים ב ד.

[92]שם.

[93]שם ב לד

[94]הלכות יסודי התורה, שם, ח.

[95] שם, חלק ג פרק מה. כאן הרמב"ם  מתייחס לתפקידם של המלאכים בנושא הנבואה בלבד.

[96] יש לשער כי הרמב"ם מתכוון להגיד שפעולות שליחי הקב"ה בעולם מעידות על קיומו, על אף העובדה כי אינו מוכיח את קיומו על ידיהם, וראו הלכות יסודי התורה א ה וכן מורה הנבוכים בהקדמה לחלק ב. יחד עם זה, הוכחתו של הרמב"ם לקיום האל מבוססת על חיוב הקיום של מנוע ראשון, המניע את כל הגלגלים, ותנועות אלה הן כן נגרמות על ידי מלאכים, כך שבכל זאת קיימת זיקה מסוימת בין מציאות הקב"ה לבין המלאכים.

[97] כאן הרמב"ם מתייחס לכרובים כמלאכים "סתם", ועובדה זאת תואמת את מה שנאמר במורה הנבוכים ב ו, וכן ג ג. מצד שני, במשנה תורה הלכות יסודי התורה ב ז משמע ש"כרובים" הוא כינוי של קטגוריה ספציפית של מלאכים. אבל אין בזה כל סתירה: יתכן שיש לראות בכרובים – גם אם מדובר בקטגוריה ספציפית של מלאכים – נציגים של כלל המלאכים ולכן אין מקום לדייק.

[98] הרב קאפח מציין (מורה הנבוכים עמ' שעט הערה 33)  ש"ביסוס דעה זו בתודעת ההמון הוא בעצם ידיעת המצווה שבתורה לעשות שני כרובים, כי למעשה אין שום אדם רואה אותם פרט לכהן גדול ביום הכיפורים". אלא שלא ברור איך הרב קאפח מבין את הגמרא ביומא (נד ע"א) המובאת לעיל: "בשעה שהיו ישראל עולים לרגל, מגללים להם את הפרוכת, ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה". כנראה הוא סובר שאין הרמב"ם מקבל את דעה זו, כפי שנשער להלן, ויטען שהיא דעת יחיד, בהתאם למה שכתבנו בגלל סיבה אחרת.

[99] שם.

[100]ראו מאמרי "על משמעותם של הכרובים במשנת הרמב"ם", מגדים, ביטאון לענייני מקרא, גיליון לז – אדר א תשס"ג, עמ' 40-44.