קבורת רחל בדרך אפרתה

מובא בפרשתנו: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם" (בראשית לה יט-כ). יעקב אף מזכיר את המעשה בסמוך למיתתו:

וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם. וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם (בראשית מח ה-ז).

יעקב אבינו נמנע מלקבור את רחל, אשתו האהובה, במערת המכפלה. היא נקברה בדרך בית לחם, בעוד שלאה, אשתו "השנואה"[1], זכתה להיקבר במערה שאברהם רכש עבור משפחתו, כפי שהוא מזכיר לבניו רגעים אחדים לפני מותו:

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר. שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה (בראשית מט כט-לא).

מדוע יעקב נהג כך? למה הוא לא קבר את רחל במערת המכפלה, בצורה מכובדת יותר מלקבור אותה "בדרך"? פרשנים רבים עסקו בסוגיה זו, והציעו הסברים שונים ומגוונים. נשתדל לסקור אותם, ולבחון אם יש בהם כדי לזרוק אור על פרשה סתומה זו.

מתעוררת גם שאלה נוספת: דברי ההתנצלות של יעקב נאמרו אחרי שהוא העניק מעמד של שבטים לבני יוסף – אפרים ומנשה – והדבר תמוה. מדוע יעקב לא אמר אותם מיד אחרי שהוא ביקש מבנו, בהתחלת הפרשה, לקבור אותו בארץ ישראל? כך תמה הרב לורברבוים[2]: "לכאורה אין לו שייכות להמקרא שלפניו דאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, והיה לו לכתוב מקרא זה דואני בבואי מפדן לעיל אצל וקברתני בקבורתם".[3]

ניתן ליישב את השאלה האחרונה כך: ברצונו של יעקב להבהיר ליוסף שאין לראות בגורלה של רחל פחיתות כבוד: היא אמנם נקברה בדרך, אבל מצד שני היא זכתה לכל הכבוד הראוי לה. על קברה הוצבה מצבה שקיימת עד עצם היום הזה[4], ובנוסף לכך היא זכתה לייצוג מועדף, באשר שני שבטים נוסדו על שם נכדיה, דבר שנשיו האחרות של יעקב לא זכו בו. והרש"ר הירש מוסיף:

העדפתם כשבט כפול נבעה מהיחס האישי של יעקב… העדפת בני יוסף לא נבעה מטעמים לאומיים, אלא מהיחס האישי והפרטי שנגע ליעקב כ"יעקב", כאדם באישיותו המיוחדת. בימי חייו האחרונים הוא נזכר בייחוד בתמונת האישה שאהב אותה אהבה יתירה, שרק היא היתה אשת בחירתו, שעזבה אותו לראשונה, ועל פי עצם גורלה היתה צפויה לה הסכנה להידחק לקרן זוית בזכרונות האומה. לעתיד לבוא, כאשר ילכו בני ישראל להשתטח על קברי אבותיהם, ימצאו שם את אברהם ושרה, את יצחק ורבקה, את יעקב ולאה; אך רחל, אמו של יוסף, לא זכתה גם במותה לתפוס את מקומה במנוחה המשותפת של אבות האומה, ורק שני שבטים יקראו לה אם, בדומה לאמהות: בלהה וזלפה, שהיו מלפנים שפחות. וכך דוקא אשת לבבו, שחשב אותה כאם עיקרית לעמו, דוקא היא תשתכח מלב האומה. משום כך היה זה צורך נפשי ליעקב להעלות את יוסף, בכורה של רחל, לבכור לעמו, לחלק לו את הבכורה הלאומית, בשימו את בניו לשבט כפול, וכך להחיות את זכרה של רחל, בהוסיפו לה שבט אחד על פני בלהה וזלפה.[5]

יעקב בא להבהיר ליוסף שאין לו לחשוש מהעובדה שאמו לא זכתה להיקבר עם יתר אבות האומה: הרי היא תקבל הכרה מיוחדת בכך שבנו יוסף זכה ב-"בכורה לאומית" על ידי זה שבניו הפכו לשבטים.

 

רחל נקברה בדרך מטעמים טכניים

פרשנים רבים מסבירים שהיה קושי מעשי להביא את גופתה של רחל עד מערת המכפלה. לפי הרד"ק, החשש היה שיעבור זמן רב בין פטירתה של רחל לבין קבורתה:

אמר לו שלא פשע בזה כי מתה בדרך והוא היה הולך לאט לרגל המלאכה, ולא יכול לעזוב המלאכה ולנשאה לבית לחם וכל שכן למערה, וזהו שאמר "עלי" כמו "הצאן והבקר עלות עלי". ואם היה נושאה לרגל היתה מסרחת, אולי ימי קיץ היה. גם לא היה בידו לחנוט אותה כי לא היו רופאים עמו, ובדרך מתה.[6]

לפי חזקוני, החשש של יעקב היה שגופתה של רחל תתנוול בדם, היות והיא מתה מתוך לידה: "בשביל שבקושי לידה מתה וירא היה יעקב פן תתלכלך בדמיה כשאר נשים יולדות לפיכך לא הוליכה עד המערה".[7]

אולם, הסברים אלה לא מספקים. כך שואלת הרבנית שרון רימון:

אם הקבורה בדרך הייתה רק מתוך אילוץ, הייתה אפשרות להביא את עצמותיה לקבורה בחברון לאחר שבני ישראל התיישבו שם, ואם כן – שוב יש לשאול: האם יתכן שקבורת רחל תישאר לעולם במקום לא ראוי מתוך אילוץ טכני בלבד?[8]

 

מכבוד האישה לקבור אותה במקום פטירתה

זו דעת רבנו בחיי:

דרשו רז"ל: (ב"ר פב, י) כבוד הנשים שתהא קבורתן במקום מיתתן, שהרי רחל מתה בבית לחם ונקברה בבית לחם, וכן מצינו בשרה: "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון", מתה בחברון ונקברה בחברון, שנאמר: "ואחרי כן קבר אברהם וגו'" (בראשית כג יט), וכן מצינו במרים, שנאמר: "ותמת שם מרים ותקבר שם" (במדבר כ א).[9]

כך נאמר במשנה: "אין מניחין את המטה ברחוב… של נשים לעולם מפני הכבוד"[10]. ובגמרא: "אמרי נהרדעי: לא שנו אלא חיה [רש"י: שמתה מחמת וולד, שהיא שופעת]. אבל שאר נשים, מניחין. רבי אלעזר אמר: אפילו שאר הנשים, דכתיב "ותמת שם מרים ותקבר שם", סמוך למיתה קבורה".[11] המאירי מבאר: "לא של נשים… שאין כבוד הצבור בכך".

אם כן, כבוד האישה או כבוד הציבור? מצד אחד יש דאגה מטעמי צניעות שגופת האישה לא תוצג בפני גברים. יחד עם זה, רואים גם פחיתות כבוד לציבור להתעסק עם אישה יתר על המידה, כפי שאסור להעלות אישה לתורה מאותה סיבה[12]. ברם, היום לא נהוג כל הבדל בין גבר לאישה, היות והגופה מכוסה כולה.

 

עשיו ערער על בעלותו של יעקב על מערת המכפלה

זו דעת החזקוני:

[אמר יעקב:] עדיין לא הייתי מוחזק במערה, שהרי עשו מערער עליה, לפיכך קברתיה בדרך. אבל כשקברתי את לאה, כבר הלך לו עשו אל ארצו והניח לי את הכל.[13]

אולם ניתן להקשות על הסבר זה מה שהרבנית שרון שאל לעיל: אם כן, למה לא להביא את הגופה למערת המכפלה כאשר בעיה זו נפתרה?

 

שיטת הרמב"ן: לא ראוי שעל יד יעקב ייקברו שתי נשיו שהן אחיות

הרמב"ן מביא קודם כול את המניעים הטכניים שהובאו לעיל:

על דרך הפשט גם כן אמר לו כן כמתנצל, שלא יחר ליוסף בראות חפצו בקבורת המערה על שלא קבר אמו שם, וכאשר קבר שם את לאה, ולכך אמר לו כי מתה בארץ כנען ולא נקברה בחוצה לארץ כאשר תהיה קבורת מצרים ליעקב, ומתה בדרך בפתע פתאום ולא יכול לקברה שם, כי איך יעזוב את בניו ואת מקנהו בדרך וילך מהרה עמה למערת המכפלה, ואיה הרופאים והרפואות לחנט אותה. וזה טעם "עלי". ואף על פי שמערת המכפלה אינה רחוקה משם רק כחצי יום, היה יעקב כבד מאד במקנה הגדול ובני בית ולא יגיעו שם רק בימים רבים, וכן עשה בדרך ההוא ימים רבים עד בואו אל אביו. ושנו חכמים (בבלי מועד קטן כז ע"א) ולא של נשים לעולם מפני הכבוד.

אבל מסקנתו היא שאין זה הסיבה האמתית:

ואני סבור שהיו אלו דברי התנצלות, וגם יוסף יודע שמתה בדרך ונקברה בארץ, וכבוד עשה לה במותה, אבל הכוונה ליעקב שלא הוליך אותה למערה כדי שלא יקבור שם שתי אחיות, כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנשאת לו ראשונה בהיתר, ורחל באהבתו אותה בנדר אשר נדר לה לקחה.[14]

ידועה שיטת הרמב"ן: הוא מקבל כפשוטו את מאמר חז"ל, שלפיו האבות קיימו את כל התורה: "קיים אברהם[15] אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורתי": אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה".[16] יחד עם זה, וכדי לפתור את השאלות שמתעוררות בעניין נישואי יעקב עם שתי אחיות ונישואי עמרם עם דודתו, הוא מחדש שהתנהגות זו חייבה אותם בארץ ישראל בלבד:

הנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות.[17]

ובכל זאת, יעקב אבינו הרגיש כביכול "לא נעים" להיות קבור בקבר המשפחתי ביחד עם שתי אחיות וזו הסיבה שהוא קבר את רחל מחוצה לה.

 

רחל מבכה על בניה

הפירוש הרווח ביותר – והבעייתי ביותר כפי שנראה בהמשך – הוא זה שרש"י מביא:

לא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי תרעומת, אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו'" (ירמיה לא יד), והקב"ה משיבה "יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא טו).[18]

פירוש זה מקורו במדרש[19]. הרא"ש גם יודע להסביר מדוע דווקא רחל נבחרה כדי למלא תפקיד זה:

[רחל] תקום, שנאמר "רחל מבכה על בניה"… ואם תאמר מפני מה לא נקברה לאה שמה שהרי יש לה בנים הרבה? יש לומר לפי שרחל תוכל להתפלל תפלה בכוונה, ואומרת: ריבונו של עולם, אני הכנסתי צרתי בביתי ומסרתי לאחותי הסימנים כדי שלא תתבייש. בבקשה ממך אל תכניס צרת הבנים לביתך.[20]

ברם, הסבר זה לא ייתכן. קודם כל לא נראה לי שניתן להבין את דברי ירמיה פשוטם כמשמעם: הוא לא מתכוון לומר שרחל תקום לתחיה ותצא מקברה לקראת הגולים לבבל, אלא אלו דברי מליצה כדי לבטא את רעיון של תקומת האומה מחדש בעתיד לא מוגדר. וזו מן הסתם גם כוונת המדרש בהביאו את דברי ירמיה. חוץ מזה, הסבר זה מניח שהיה צו מפורש מאת ה' ליעקב לנהוג כך, במטרה זו, ואין כל רמז בטקסט המקראי לציווי כזה.

 

ייעודו של רחל הוא לפדות את בניה ולא להתחבר עם האבות

לפי המהר"ל, כל מה שקרה ליעקב היה מוכתב על ידי ה'. וה' רצה שיעקב יישא שתי אחיות, עם כל הסיבוכים שהדבר גרם:

ידעה רחל שיעקב ראוי שיישא שתי נשים, כי אין העולם הזה – שהוא עולם החלוק והפירוד – ראוי שיהיה הכל באחדות, ואם לא היה ליעקב רק אישה אחת היו ישראל אחד, ולא היה יהודה מלאה ואפרים מרחל, כמו שלא יחצו לעתיד לימות המשיח, ומפני שראתה רחל דבר זה, קבלה באהבה… ולכך רחל היא מבקשת רחמים, שהרי בה נראה שעולם הזה מסוגל שיהיה בו שניות וצרה בעולם הפירוד, שאינו מסוגל לאחדות… ובזכות רחל ישובו לגבולם להתחבר בהקב"ה. כי פירוד זה שישראל נפרדים מעל הקב"ה מפוזרים בכל הארצות, יש להם כח המקשר והמקבץ אותם, שהרי רחל היא 'בית יעקב' מחברת אותם, ובזכותה יהיה להם קבוץ גמור לשוב לגבולם, ולפיכך נקברה רחל בדרך כי דבר זה הוא שלא תהיה נקברת רחל במערה אצל האבות רק תהא עם בניה, שהיא מתייחסת אל בניה… ולפיכך כאשר הוגלו ישראל היתה רחל מבקשת רחמים, שאין ראוי שיהיה לישראל פירוד, כי היא קיבוץ לבית יעקב. והקב"ה משיב לה כי אף על גב שהוגלו לשעה, בזכותה שהיא מחברת ומאחדת הכל, ישובו לגבולם. כי יש כח קבוץ עוד בישראל ואחדות, שבזכות אותו קבוץ ואחדות ישובו הם לגבולם להתאחד.[21]

לפי המהר"ל, נישואי יעקב עם שתי נשים הוא השורש לחוסר אחדות שבכלל ישראל, ועובדה היא שכל המריבות והמשברים שפקדו את העם מאז נגרמו על ידי תחרות זו בין בני רחל ובני לאה. ברם, הדבר יבוא על תיקונו בימות המשיח, ורחל, המתחברת עם צאצאיה, תוביל את השינוי.

 

במערת המכפלה היה מקום אחד בלבד לרעיות האבות

אבל ניתן להבין את הדברים בצורה שונה. הקב"ה לא תמיד מתערב בענייני בני האדם, באשר הוא מכבד את בחירתם החופשית. יתכן – בניגוד למה שסובר המהר"ל – שדווקא הקב"ה ציפה לאחדות בכלל ישראל, ונישואי יעקב הכפולים טרפו את הקלפים[22]. לפי הבנה זו, בעיקרון לא היה מקום במערת המכפלה לשתי רעיות – כמו שבלהה וזלפה לא זכו להיקבר שם – וקבורת רחל בדרך באה לסמל את הזרות הזאת. לוּ יעקב היה נוהג כמו אביו וסבו, הוא היה נושא אישה אחת בלבד והיה חוסך לעצמו ולעם ישראל את כל התלאות שהתרחשו בהמשך, ועם ישראל היה זוכה ליותר אחדות. יחד עם זה, אין מקום לזלזל בייעודה של רחל, האישה האהובה של יעקב, וגם לה יש ייעוד – בדיעבד – לייסוד האומה הישראלית, והוא מסומל על ידי התנחומים שהיא מעניקה לעם הגולה לבבל.

ואם כן, מדוע לאה זכתה להיקבר במערת המכפלה ולא רחל? כנראה בגלל הטיעונים השונים שנאמרו לעיל.

כך גם ניתן ליישב שאלה נוספת, הנשאלת על ידי הרבנית רימון: "מדוע מקום הקבורה משמעותי, והרי מדובר בנשמה המתפללת לפני ה', ולכאורה אין משמעות למקום הפיזי של הקבורה?". לפי דברינו, מדובר בסמל בלבד, היות ובני אדם מתקשים להבחין בין הגוף לנשמה, מקום הקבורה של גוף האדם מקבל משמעות סימבולית שאין להפחית מחשיבותה, וכך ניתן להבין את קבורת רחל בדרך.

 

 

[1]  בראשית כט לא.

[2]  רבי יעקב לורברבוים  (1770 גליציה – 1832 פולין) היה רב בכמה קהילות. בשנת 1809 נבחר לרבה של העיר ליסא שבפולין, ופתח בה ישיבה גדולה בה העמיד תלמידים רבים, ביניהם מגדולי הדור הבא.

[3]  נחלת יעקב בראשית מח ז.

[4]  כאמור, כפי שנאמר: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם" (בראשית לה כ).

[5]  רש"ר הירש בראשית מח ז.

[6]  רד"ק על בראשית מח ז.

[7]  חזקוני בראשית לה יט.

[8]  פרשת-וישלח-קבורת-רחל-בדרך https://etzion.org.il/he/

[9]  רבינו בחיי בראשית לה יט.

[10]  מועד קטן ג ח.

[11]  בבלי מועד קטן כז ע"ב כח ע"א.

[12]  על פי בבלי מגילה כג ע"א.

[13]  חזקוני בראשית מח ז.

[14]  רמב"ן בראשית מח ז.

[15]  רוב הפרשנים מבינים שהתנהלות זאת אומצה על ידי אברהם וכל צאצאיו.

[16]  בבלי יומא כח ע"ב.

[17]  רמב"ן על בראשית כו ה.

[18]  רש"י בראשית מח ז. ראו גם רש"י על ירמיה לא יד.

[19]  מדרש אגדה (בובר) בראשית לה יט.

[20]  פירוש הרא"ש על התורה לה יט.

[21]  גור אריה בראשית מח ז.

[22]  יתכן שגם נישואי אברהם אבינו עם הגר היו בגדר טעות…