בראשית: "ואל קין ואל מנחתו לא שעה". מדוע ?

בפרשתנו מובא (בראשית ד ג-ה): "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו".

בראש המסה שהלל צייטלין הקדיש לנושא, הוא כותב: "ימים רבים הייתי מצטער על סיפור קין והבל: למה שעה ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה ?"[1] הרי אין במקרא כל הסבר על זה שמנחת קין לא התקבלה. מהכתוב אף משתמע כי קין יזם את המעשה, וכי הבל רק הלך בעקבותיו. שאלה זו כבר הועלתה על ידי ר' יוסף אלבו[2], שהבין מהכתוב כי הטענה נגד קין הייתה שעליו היה להביא קורבן מבעלי חיים ולא מתוצרת הארץ. לדעתו, טענה זו לכאורה איננה מוצדקת, באשר אין הקב"ה יכול לצפות מהאדם שהוא יבטא את הודאתו כלפיו בדברים שמחוץ למה שקיבל. קין התעסק בעבודת האדמה, השיג באמצעותה את מה שהשיג, ולכן טבעי שיקריב מפרותיה מעין היבול שהצליח להוציא ממנה. אם כן, איזה חטא יש לייחס לו?

ניתן לכאורה ליישב בפשטות את שאלה זו על פי מה שרש"י כותב: הבל הקפיד להקריב קרבנות משובחים – "מבכרות צאנו ומחלבהן" – וכנראה אין קין נהג כך. לכן רש"י מוסיף: "מפרי האדמה – מן הגרוע". הרמב"ם אף רואה בסיפור זה מסר נורמטיבי, באשר הוא פוסק – בהסתמכו על סיפור קין והבל – כי "הרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו".[3]

ברם, על פי פשוטו של מקרא, מסתבר כי אין המקרא בא בטענות על קין ואף לא מוזכר בסיפור הזה שהוא בכלל חטא. הדבר היחיד שנאמר הוא שהקב"ה לא שעה למנחתו. החטא החמור בא אחר כך, כאשר קין רצח את אחיו. לכן פרשנים רבים מבהירים כי מדובר כאן בויכוח אידאולוגי עקרוני[4], כאשר בסופו של דבר הקב"ה הכריע לטובת גישתו של הבל – או של שת. הם נוטים לראות במעשי קין והבל ביטוי להשקפות עולם שונות ומנוגדות[5], כאשר מסר המקרא הוא כי השקפת עולם של הבל היא נכונה יותר מזו של קין[6].

לפי תרגום יונתן, הויכוח בין קין והבל – אחרי תגובתו של הקב"ה – היה בעניין שכר ועונש[7]. קין הכיר בזה שהקב"ה ברא את העולם במידת הרחמים, אלא שהוא נקט כי איננו גומל את מעשי האדם, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא: כך הוא הסביר את העובדה שקרבנו לא התקבל – לדעתו שלא בצדק. הבל לעומתו סבר כי "יש דין ויש דיין" וכי יש צדק בעובדה שקרבנו התקבל ולא קרבנו של קין. הם רבו בנידון עד שקין קם והרג את הבל[8]. לפי פירוש זה, הקב"ה לא שעה למנחת קין מפני שהוא ידע שהוא כופר בעקרונות הדת, לפני שסירובו של ה' לקבל את מנחתו גרם לכך שכפירתו באה לידי ביטוי מפורש.[9]

לפי ר' יוסף אלבו, שלושת הבנים של אדם הראשון מייצגים שלוש השקפות עולם, כדלהלן:

עמדת קין: לא קיים הבדל ערכי בין האדם לבעל חי. על שניהם למצוא את מזונם במה שצומח מן האדמה. אין מניעה עקרונית להרוג את מי שמאיים עליהם מכל צורה שהיא. המבול שם קץ לצאצאי קין שאימצו השקפת עולם זו.

עמדת הבל: ההבדל היחיד בין האדם לבעלי חיים הוא כי האדם מסוגל להנהגה מדינית. לכן עיקר המאמץ האנושי צריך להתמצות בהשגת כוח השלטון.

עמדת שת: האדם נברא בצלם אלקים, ועליו מוטל לעבוד את ה'. נח ובניו קבלו את מורשת זו של אביהם הקדמון והעבירו אותה הלאה עד האבות. [10]

אליבא דר' יצחק אברבנאל, הויכוח בין קין והבל נסב על טיב הפעילות האנושית. לדעתו של קין, עדיף לעסוק בעבודת האדמה, ואילו לפי הבל יש לבכר את טיפול בבעלי חיים. הגשת הקורבן לה' הייתה בעצם בקשה ממנו להכריע בין שתי הגישות. והנה, הקב"ה הכריע לטובת הבל: העיסוק במרעה הצאן עולה על העיסוק בעבודת האדמה, באשר עבודת האדמה מבטאת שאיפות חומריות בלבד, על אף נחיצותן, לעומת רעיית צאן המבטאת שאיפה לכבוד ולשררה.

הלל צייטלין מפתח רעיון דומה, כאשר הוא מציין כי "כתבי הקודש מבכרים כמעט תמיד את הרועה על פני עובד האדמה … על נח מסופר שהיה "איש אדמה" ולא לשבח … האבות היו רועי צאן. יעקב היה "יושב אהלים" ועשיו "איש שדה"". מה הסיבה לכך? אליבא דצייטלין "מפני שעבודת האדמה קשורה היא במושג הקניין הפרטי של העובד, ואין כתבי הקודש מודים בזכות שיש לו לאדם פרטי על האדמה, אלא בהגבלות ובתנאים מפורטים [שמיטה, יובל, לקט, שכחה, פאה וכו']".

רש"ר הירש מפתח רעיון דומה. לדעתו, יש בעבודת האדמה סכנה חמורה: היא אמנם המפתח להתפתחות הציביליזציה[11], אבל מצד שני יכולה להוביל להתמכרות לשאיפות חומריות בלבד. לכן הקב"ה מצא לנכון להטיל על עם ישראל מצוות רבות כמו שבת, שמיטה ומצוות התלויות בארץ כדי לנטרל את השפעתו המזיקה של העיסוק האינטנסיבי בעבודת האדמה. לעומת זאת, אין בעבודת הרועה אותם צדדים שליליים: היות והוא מתעסק ביצורים חיים, עבודה זאת מפתחת את הרגשות, יש לו פנאי גם לעניינים רוחניים, ולא במקרה כל המנהיגים הדגולים של עם ישראל היו רועים. כך כותב הרב הירש:

החקלאות דורשת את כל כוחותיו הגופניים של האדם … בזיעת אפיו הוא הרוה את אדמתו, וזו נעשית לו לערך עליון, היא הופכת לחלק של אישיותו … החקלאות מעוררת ומפתחת את התרבות. לזכותה יש לזקוף את מרבית ההמצאות האמנויות. ההתיישבות יוצרת את החברה, את המדינה ואת יחסי המשפט, כשנגזר על האדם לעבוד את האדמה, נפתח הפתח להתפתחות האנושית. אך מאידך: האיכר הוא עבד לשדהו, ואדמתו מושכתו אליה … בנקל יבוא לידי הערצת כוחות הטבע, שבהשפעתם תלוי שגשוג שדהו. האמונה בה' ובמעלת האדם אבדה לראשונה אצל עמים חקלאיים. שם התפתחו לראשונה עבדות ואלילות.

כנגד זה מעלה יתרה נודעת לחיי הרועה. עיקר עיסוקו ביצורים חיים. הטיפול בהם מעורר רגשות אנושיים והשתתפות בצער הבריות …אך אין קיומו בידי אדם. כך יינצל הרועה מסכנת ההפרזה בערך עצמו ורכושו. משלוח ידו לא יעסיק את כל כוחותיו. אין הרוח נרתמת כל כך לעבודה, ועודנה פנויה לערכים אלהיים ואנושיים. משום כך היו אבותינו רועים … התורה הקדימה רפואה לסכנות הכרוכות בחקלאות והתקינה תקנות כנגד האלהת הרכוש:השבת והשמיטה וכו'

ניתן להרחיב את רעיונות אלו ולהעניק להם משמעות אקטואלית: מה שמאפיין את האדם הוא שאיפתו לקידמה ולהתפתחות הציביליזציה.[12] הטרגדיה היא כי התפתחות האנושות טומנת בחובה סכנות גדולות בתחום המוסרי[13], ואז קיימות שתי גישות: אחת היא להיאבק נגד שאיפה זו ולהיאחז בערכי העבר, ובכך לוותר על יתרונות הקידמה, או לחילופין לקדם בברכה את התפתחות הטכנולוגית והמדעית, תוך כדי זהירות מירבית בסכנות בתחום המוסרי הכרוכות בה. זאת היא המשמעות העמוקה של דברי ה' לקין: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ"(בראשית ד ז). מסר התורה הוא שגישה האחרונה זו עדיפה, ולכן היא הטילה על האדם מצוות רבות שמטרתן היא לעזור לו להחזיק בדרך הנכונה, למרות הנסיונות האורבים בדרכו. הקב"ה לא שעה למנחת קין מפני שקין נכשל במשימה להתקדם ולהתפתח תוך שמירה על ערכי המוסר, כפי שמעידה התנהגותו בהמשך. וכן העדפת הרועה על פני עובד האדמה בתולדות עם ישראל איננה מעידה אלא על כישלון עם ישראל בשמירה על ערכיו. ברם, אין הקב"ה אסר לעבוד את האדמה ולקדם את תנאי החיים, והאתגר נשאר בעינו עד ימינו אנו: להיות שותף בהתפתחות הציבילזציה תוך שמירה קפדנית על ערכי התורה.


[1] הלל צייטלין, מושג הרכוש והקניין בכתבי הקודש, מתוך ספרן של יחידים, ירושלים תש"מ, עמ' 217. מובא בספרו של הרב אלחנן סמט, עיונים בפרשות השבוע, ירושלים תשס"ב, עמ' 6.

[2] ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר שלישי, פרק טו.

[3] הלכות איסורי מזבח ז יא.

[4] הפירושים הבאים הם אנאכרוניסטיים, במובן זה שהם מייחסים לבני אדם הראשון דעות ועמדות שהתפתחו בשלב הרבה יותר מאוחר בקרב האנושות.

[5] המהר"ל אף רואה רמז לכך שיש ניגוד מוחלט בין עמדותיהם של קין והבל במדרש לפיו קין הגיש אניצי פשתן: בפירושו לרש"י, גור אריה, הוא כותב: "הבל וקין היו הפכים זה לזה כי זה רועה צאן שמהם הצמר וזה עובד אדמה שממנה הפשתן ומפני שהיו הפכים לא היה אפשר להתקיים יחד". אליבא דמהר"ל, שתי עמדות של קין והבל היו בגדר שעטנז.

[6] או גם, כפי שנראה, כי השקפת עולם של שת עולה על אלה של שניהם.

[7] תרגום יונתן על בראשית ד ח.

[8] אם כן, על הבל להסביר עכשיו על איזה חטא הוא נהרג…

[9] חולשת הסבר זה היא שעיקר הויכוח היה אחרי שהקב"ה הכריע לטובת הבל.

[10] ספר העיקרים ג טו.

[11] התפתחות החקלאות הייתה השינוי המשמעותי הגדול ביותר בתקופה הנאוליתית, ולכן היא זכתה בשם ה"מהפכה הנאוליתית". זהו שינוי משמעותי עבור כל המין האנושי וצורת החיים שלו. בתקופה זו החל עיבוד התבואה, תרבות ושיפור של זני תבואה ודגנים. החלה לרדת ההשענות על תרבות הלקטים-ציידים והנוודים, ונמצאה דרך חלופית לספק מזון. ההשענות על תנובה מהאדמות המעובדות הלכה וגדלה. התפתחות זו עודדה באופן משמעותי את גידול ההתיישבות, היות שלעבודת גידול התבואה נדרש כח אדם רב וקבוע, וכך עלה הצורך במתיישבים קבועים. מצד שני, התנובה ההולכת וגדלה של האדמות המעובדות אפשרה לספק מזון לאוכלוסייה הגדלה. אחד היתרונות של התחכום והפיתוח הגדולים של טכנולוגיות חקלאיות הייתה האפשרות לעודפי תבואה בעונות ברוכות. בעונות אלו התנובה הייתה גדולה מהנדרש לשימוש מידי של קהילה. יתרות התנובה נשמרו לעונות בהן היה קיים מחסור עונתי, או שימשו לסחר חליפין עם קבוצות אחרות. מגמה זו, של גידול בביקוש לכח אדם וגידול האוכלוסייה, המשיכה בתקופת הברונזה, ובסופו של דבר נבנו עיירות, ומאוחר יותר ערים ומדינות.

[12] "האדם היוצר", לפי הרב יוסף דב סולובייטשיק, איש האמונה, ירושלים תשל"א, עמ' 14-15.

[13] כפי שמתבטא בעניין זה פראנסואה רבלה: Science sans conscience n'est que ruine de l'âme (Pantagruel, ch. 8), התפתחות המדע בלי התפתחות המצפון המוסרי אינה אלה הרס הנשמה. ניתן להסביר את סיפור מגדל בבל על פי עיקרון דומה.

התגובות סגורות