ויחי: האם יעקב ידע שבניו מכרו את יוסף לעבד?

האם יעקב ידע שבניו מכרו את יוסף לעבד?

 

במשך עשרים ושתי שנים יעקב חשב שיוסף, בנו האהוב, מת בנסיבות טרגיות. והנה, אחרי שיוסף התוודע לאחיו במצרים, הם חוזרים אל אביהם בארץ כנען ומבשרים לו שהוא חי וקיים:

וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת (בראשית מה כו-כח).

ואז, הוא וכל ביתו יורדים למצרים ויעקב נפגש עם יוסף:

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי (בראשית מו כט-ל).

אין התורה מוסרת לנו פרטים על שיחה זו בין יעקב ויוסף, אלא שהגיוני להניח כי יעקב שאל את יוסף מה קרה לו בדיוק ואיך יצא שהוא נעלם ממנו, הגיע למצרים ועלה לגדולה. במילים אחרות, יוסף מן הסתם התבקש לספר לאביו איך אחיו כמעט רצחו אותו ומכרו אותו לעבד. אין ספק שגילוי כזה יפגע ביעקב בצורה חמורה ביותר. האם אמנם יוסף סיפר לאביו את כל מה שעבר עליו?

והנה, הרמב"ן סבור כי יעקב לעולם לא ידע מה שאחי יוסף עוללו לו:

יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי. ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו… ואילו ידע יעקב בעניין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים.[1]

הרמב"ן מגיע למסקנה שאף אחד – לא יוסף עצמו ולא אחיו – לא סיפר ליעקב את מה שקרה באמת, אלא שהוא נתפס ונמכר כעבד בלי כל קשר עם אחיו, ולהלן נימוקי הרמב"ן:

  • אחי יוסף חששו מתגובתו של יעקב: הרי בסוף חייו הוא קילל את ראובן, שמעון ולוי על מעלליהם. הם חששו שהוא גם יקלל אותם על מעשה זה הנבזי.
  • גם יוסף מצדו לא ראה לנכון לספר ליעקב בגנותם של אחיו בלי תועלת.
  • עובדה היא שבדבריו האחרונים, אין יעקב מתייחס למעשה זה של בני ישראל.
  • חז"ל רואים בטענתם של אחי יוסף: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" (בראשית נ טז-יז) טענה שקרית, ואף לומדים מזה שמותר לשנות מפני השלום[2]. הרי דברים אלה לא יתכנו: לו יעקב רצה לבקש מיוסף שימחול לאחיו, הוא היה פונה ישירות אליו, ולא היה עושה זאת דרך בניו האחרים.

הרמב"ן מסתמך על מה שנאמר במדרש:

והרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו ולא נכנס אצלו בכל שעה, שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו אביו חולה לא היה יודע, אלא להודיעך צדקו שלא רצה להתייחד עם אביו שלא יאמר לו היאך עשו בך אחיך ומקללם. אמר יוסף: אני יודע צדקו של אבא, כל דבריו גזירות הן. אמר ללבן "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" (בראשית לא לב) ומתה אמי ואני בא לומר שיקללם!? יקללם, ונמצאתי מחריב את כל העולם, שלא נברא העולם אלא בשביל השבטים. לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה.[3]

וכן ב-"לקח טוב": "יוסף לא הגיד לאביו מכירתו".[4]

אולם, הסבר זה של הרמב"ן מעלה קשיים חמורים:

  • לפי פירוש זה, יעקב לא ידע על מעשה חשוב ביותר בתולדות אבות האומה הישראלית. בברכותיו האחרונות הוא משרטט קווים יסודיים ומכוננים של תולדות עם ישראל בעתיד, ומתייחס גם לצדדים השפלים של בני ישראל. מה שווה התייחסות זאת של יעקב אם נעלמה ממנו אפיזודה חשובה כזאת? כך מתבטא ברשת אחד אנונימי:

כאן אני שואל: האם ההיסטוריה של עם ישראל התפתחה בטעות מחמת אי נעימות פנים-משפחתית? שהרי לו ידע יעקב את האמת בפרשת יוסף לא היה מעניק את המלוכה ליהודה ומסתבר שהיה מנשל את שאר בניו שהיו מעורבים במכירה מן הירושה כפי שנישל את שמעון ולוי. במקרה זה יוסף או בנימין היה זוכה במלוכה  וההיסטוריה של עם ישראל היתה נראית אחרת לגמרי. יתר על כן , מה תוקפה של ברכת יעקב ליהודה אודות המלוכה אם ידוע לנו שהיא נעשתה בטעות? מדוע על פי האמונה המשיח באחרית הימים יהיה משבט יהודה מבית דוד. ועוד, מה ערכה של מלכות דוד וזרעו אחריו אם ידוע שקנוניה עשו האחים ביניהם להסתיר את האמת מאביהם? כיצד נאמר שלש פעמים ביום בתפילה "את צמח דוד עבדך תצמיח וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין"? אתמהה![5]

  • על פי הסברו של הרמב"ן, יוצא דבר מוזר: הרי מעצם פנייתם של אחי יוסף, גם אם הם בדו את הסיפור, משתמע שהם היו משוכנעים שיעקב אביהם ידע על מכירתם את יוסף, ושיוסף ידע שיעקב ידע. היות ולפי הסברו האחים לא דברו על זה לעולם עם יעקב, הם הניחו – בטעות – שיוסף סיפר לאביו את נסיבות ירידתו למצרים. זאת אומרת שבמשך שבע עשרה שנה הם חיו עם יעקב אביהם כאשר הוא לא ידע על המעשה ואילו הם מצדם היו משוכנעים שהוא ידע עליו על כל פרטיו.
  • המדרש מוצא בברכותיו האחרונות של יעקב רמזים על פרשת המכירה, והם מובאים על ידי רש"י. למשל: "שמעון ולוי אחים, בעצה אחת… על יוסף" (בראשית מט ה). "ברצונם עקרו שור, רצו לעקור את יוסף שנקרא שור" (שם). "בני עלית, סלקת את עצמך, ואמרת מה בצע". "וימררהו ורבו, וימררוהו אחיו, ורבו, נעשו לו אחיו אנשי ריב". מדרשים אלה סותרים את טענת הרמב"ן. אולם, על פי פשוטו של מקרא, ניתן לבאר את הדברים האלה בצורה שונה. למשל, הרד"ק כותב בעניין זה:

"וימררוהו ורבו": אמר זה על פוטיפר ואשתו על אנשי ביתו אבל לא על אחיו, כי לא יתכן שדבר יעקב אבינו בגנות בניו בשעה שברכם. ואף על פי שדבר בגנות ראובן, עשה כן לתת טעם למה נטלה ממנו בכורתו, וכן שמעון ולוי, למה חלקם:[6]

לכן נראה לי יותר סביר להניח שיעקב כן ידע, ולא משנה אם הוא קיבל דיווח על כל מה שקרה ליוסף מיוסף עצמו או מאחיו. אלא שכאמור מתעוררת שאלה חמורה: יעקב לפני מותו נזף את ראובן, שמעון ולוי על מעלליהם. אם כן, מדוע הוא לא נזף את יתר האחים על מכירתם את יוסף לעבד? את שאלה זו ניתן ליישב כך:

  • יעקב היה ער לכך שהוא עצמו גרם בצורה עקיפה את המעשה, כאשר הוא הראה לכולם את העדפתו ליוסף. כך מובא בחז"ל: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".[7]
  • על פי פרשנות אחת, כל מה שיוסף התעלל באחיו לפני שהוא התוודע עליהם היה מיועד לבחון אם הם עזבו את דרכם[8]. ואז, התברר בעליל שהם שינו אותה וחזרו בתשובה. מצד שני, אין כל רמז שראובן, שמעון ולוי הצטערו על מעשיהם שעליהם יעקב נזף בהם[9].

לכן, יעקב הגיע למסקנה שאפשר לעבור לסדר היום ולא לנזוף ועל אחת כמה וכמה לא לקלל את בניו על מה שעשו ליוסף.

 

 

 

 

[1]  רמב"ן בראשית מה כז.

[2]  בבלי יבמות סה ע"ב. וראו רש"י על בראשית נ טז: "אביך צוה, שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו".

[3]  פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג – ביום השמיני.

[4]  פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית כט כה.

[5]  http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2935277&forum_id=1364

[6]  רד"ק על בראשית מט כג.

[7]  בבלי שבת י ע"ב.

[8]  כך אברבנאל מפרש את התנהגותו של יוסף כלפי אחיו, עד ש-"יהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתודע אליהם וייטיב עמהם כמו שעשה" (בראשית מג טו).

[9]  אמנם מובא במדרש: "וישב ראובן אל הבור". והיכן היה? רבי אליעזר אומר: בשקו ובתעניתו" (בראשית רבה (וילנא) פד יט). אבל אין זה פשוטו של מקרא.

התגובות סגורות