וישב: בנות יעקב

ממספר פסוקים בתורה משתמע שליעקב היו בנות ונכדות. מובא בפרשתנו (בראשית לז לה): "וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ". וכן להלן (בראשית מו ז): "בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה". מי היו בנותיו ונכדותיו של יעקב? הרי לפי המסופר במקרא[1], ליעקב הייתה בת אחת בלבד, דינה, ונכדה אחת, שרח בת אשר.

ר' אברהם אבן-עזרא מבאר את הפסוק הראשון כך: "וכל בנותיו: בתו ובת בנו", היינו דינה ושרח בת אשר, שהן הצאצאות היחידות של יעקב שמוזכרות בצורה מפורשת בתורה. לפי אבן עזרא, המלה "בנותיו" מתייחסת אפוא באופן כללי לכל הצאצאות של יעקב. הסבר זה אינו מתיישב עם מה שנאמר בפסוק השני, ששם מוזכרות בנפרד הבנות והנכדות. לכן אבן עזרא מסביר את הפסוק השני בצורה שונה מפירושו הראשון: "בנותיו היא דינה לבדה. ויתכן שהיו לדינה שפחות קטנות גדלו עמה, ובעבור בתו קראם הכתוב בנות יעקב, בעבור שגדלו בביתו, כמו בני מיכל[2], וכן ובנות בניו כי אחת היא".

המדרש פותר את הבעיה בצורה שונה: "בנותיו, רבנן אמרי זו דינה, ובנות בניו זו שרח בת אשר, וכן הוא אומר ובני דן חושים, ובני פלוא אליאב (בראשית מו כג)".[3] לפי מדרש זה, אין קושי בזה שהתורה התייחסה לדינה ולשרח בלשון רבים, הרי זו דרך המקרא, כל שם כולל הוא בלשון רבים, גם אם מספר מרכיביו הוא אחד.

שאלה נוספת היא: עם מי התחתנו בני יעקב? אברהם מופיע בתורה כנשוי, והיא מקדישה תשומת לב רבה לנישואיהם של יצחק ויעקב, כאשר הדגש הוא על הרתיעה מלהינשא עם בנות כנען, גזע מקולל: "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו".[4] לעומת זאת, אין התורה מוסרת לנו פרטים מזהים על נשות בני יעקב, חוץ מיוסף שנשא אישה מצרית, אסנת בת פוטי-פרע[5], ויהודה שעליו מסופר שנשא אישה כנענית, בתו של שוע[6].

רש"י מיישב את שני הקשיים הנ"ל בעזרת מה שאומר המדרש בנידון. המדרש מביא מחלוקת בין רבי יהודה ורבי נחמיה, כדלהלן:

רבי יהודה אומר: אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. רבי נחמיה אומר: כנעניות היו, אלא מהו "וכל בנותיו", כלותיו[7], שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו.

פירוש רש"י מעלה שאלות רבות, הן לשיטת רבי יהודה, והן לשיטת רבי נחמיה, כדלהלן:

א) שיטת רבי יהודה: "אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום".

– איזה היתר היה להתחתן עם האחות התאומה? גם בעניין קין והבל המדרש מספר כי הם נשאו את אחיותיהם, אבל אז לא הייתה ברירה! אלא חייבים להסביר כפי שמפרש הרמב"ן: "יצטרכו בני לאה לשאת תאומות ששה האחרים והם יישאו שלהם"[8], כך שכל אחד ישא את אחותו מן האב ולא מן האם[9], ואז הדבר אינו אסור לבן-נח. בכל זאת שואל בעל "דעת זקנים": לפי הדעה שהאבות קיימו את התורה כולה, היאך בני יעקב נשאו אחיותיהם אף מן האב בלבד? והוא מיישב כך: מאחר שהאבות לא נצטוו על התורה, אף על פי שידעוה ברוח הקודש, "מה שהיו רוצים היו מקיימים מה שהיו רוצים היו מניחים".[10] ברם, פירוש זה של הרמב"ן אינו מתיישב עם לשון המדרש: הרי הוא מדבר על תאומות, ולא על אחיות רגילות, כך שכוונתו היא כנראה שבזה התכוון הקב"ה לספק לכל אחד מבני יעקב את האישה המיועדת לו, בדומה למה שאירע עם קין והבל. אלא שכאמור אין צורך בזה, ולכן זה אף אסור, כפי שהרמב"ן טוען.

– מדוע אין האחיות התאומות נמנות במספר בני ישראל שירדו למצרים? על זה רש"י עונה במקום אחר[11]: "לדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים, צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן".

רבי יהודה טוען שבני יעקב נשאו את התאומות שלהם מפני שהוא סבור כי לא יתכן שהם יישאו נשים כנעניות. ואילו משתמע מהפסוק (בראשית לח ב): "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ" כי יהודה אמנם נשא אישה כנענית! רש"י מסביר על פי תרגום יונתן כי המילה "כנעני" פירושה "סוחר", כך שאשתו של יהודה לא הייתה כנענית[12]. גם בעניין תמר רוצים לטעון כי לא הייתה כנענית, וכך מתבטא הרמב"ן בנידון:

תמר הייתה בת אחת מן הגרים בארץ, לא בת איש כנעני בייחוסו, כי חלילה שיהיה אדוננו דוד ומשיח צדקנו שיגלה לנו במהרה מזרע כנען העבד המקולל. ורבותינו אמרו (בראשית רבה פה י) בתמר שהייתה בתו של שם, והוא כהן לאל עליון.[13]

לפי פשוטו של מקרא, גם שמעון נשא כנענית, כפי שכתוב (בראשית מו י): "וּבְנֵי שִׁמְעוֹן […] וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית". ואילו תרגום יונתן מסביר כי "שָׁאוּל הוּא זִמְרִי דְעָבַד עוֹבְדָא דִכְנַעֲנָאֵי בְּשִׁטִים". רש"י, בעקבות המדרש, מבאר את הפסוק כך: "בן הכנענית – בן דינה שנבעלה לכנעני, כשהרגו את שכם לא הייתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה". מצד שני, אבן-עזרא נשאר נאמן לפשוטו של מקרא, כאשר הוא מסביר כי אמנם נשותיהם של יהודה ושמעון היו כנעניות, אלא שהתנהגותם הייתה חריגה, ויהודה אף נענש על כך.

ב) שיטת רבי נחמיה: "כנעניות היו".

– איך יתכן שהמקרא יכנה את כלותיו של יעקב "בנותיו"? על שאלה זו רש"י בעצמו עונה כי מקובל שאדם יקרא לכלותיו "בנותיו". הרמב"ן מוסיף כי כך משמע ממקומות אחרים במקרא:

כן אמרה נעמי לכלותיה "לכנה שובנה בנותי", "אל בנותי" (רות א יא, יג), "לכי בתי" (שם ב ב). ואיננו רק דרך חיבה בלבד, כמו "הלא שמעת בתי" (שם ב ח).

הרי אף בועז מכנה את רות בשם "בתי", זאת אומרת כי מדובר בשם חיבה שלא רק החותן רגיל להשתמש בו.

– מדוע בני יעקב נשאו כנעניות, למה לא נהגו כמו יצחק ויעקב, שהשתדלו למצוא בת-זוג מתאימה במשפחת אברהם מחוץ לארץ כנען? הרב אלחנן סמט משתדל להסביר מדוע בני יעקב לא היו צריכים לדאוג למוצא של בנות הזוג שלהם:

בניו של יעקב לא היו צריכים עוד להקפיד במה שהקפידו אבותיהם יצחק ויעקב – להימנע מנישואין עם בנות כנען ולשאת אישה מבנות המשפחה בחרן דווקא – מפני השוני בנסיבות נישואיהם: יצחק ויעקב היו יחידים, ולו נשאו נשים מבנות הארץ, עלולים היו להיטמע במשפחותיהן; משפחתו של יעקב, לעומת זאת, כבר הייתה משפחה גדולה – עם בראשית התהוותו – וכל אישה שיישאו בני יעקב תיטמע במשפחה[14].

לפי הרב סמט, שתים-עשרה ילדיו של יעקב כבר היוו "מסה קריטית" מספיקה כדי לקלוט בלי פגע אפילו נשים כנעניות.

מצד שני, אין הרמב"ן מבין את דברי רבי נחמיה כפשוטם, אלא הוא סבור, כי "בני יעקב ישתמרו מלישא כנעניות כאשר צווה אביהם יצחק גם אברהם […] והיו נשיהם מצריות עמוניות מואביות ומיוחסי בני ישמעאל ובני קטורה".

כדי להכריע בין שני קטעים סותרים, היינו מצד אחד שני הפסוקים שהובאו לעיל המזכירים את בנותיו ואת נכדותיו של יעקב, ומצד שני הרשימה המפורטת של כל צאצאיו שבה לא מופיעות אלא בת אחת ונכדה אחת, עלינו להתייחס לפן נוסף בהגדרת "פשוטו של מקרא". לא רק:

אפיק המקרא, הערוץ שבו הוא "מתהלך וזורם" […] הוא הכתוב המקראי עצמו […] מבחינת הקשר התחבירי שבין המלים ומבחינת הקשר הענייני התוכני שבין המשפטים.[15]

אלא יש גם לקחת בחשבון את סבירות הפירוש, בהתאם להוראותיו של ר' סעדיה גאון[16], והרמב"ם ההולך בעקבותיו: "אנחנו נברח מאוד משינוי סדר בראשית".[17] זו גם עמדת הרשב"ם, לפי פרופ' ארנד:

רשב"ם מפרש על פי הסברה, כלומר בדרך רציונלית המאפיינת "אוהבי שכל" […] רשב"ם – בניגוד לרש"י – מפרש על פי דרך ארץ, כלומר על יסוד הניסיון האנושי ומנהג הבריות, בלי להזדקק לתופעות על-טבעיות, שלא אומתו על ידי נביאים ולא נאמרו במפורש במקרא.[18]

הרי איך יתכן שליעקב אבינו תהיה בת אחת בלבד לעומת שנים עשר בנים? ואיך יתכן שבכל צאצאיו בכלל תימצאנה שתי בנות בלבד?[19] הקב"ה יכול אמנם לחולל נסים, אבל אין רמז לנס כזה בסיפור המקראי, וכן לא ברור מדוע הקב"ה היה מוצא לנכון לחולל נס כזה[20]. באותה מידה יש לטעון נגד שיטת רש"י איך יתכן כי כל הנשים מתו לפני הירידה למצריים, אליבא דרבי יהודה? לכן שמואל דוד לוצאטו מסביר את הפסוק כדלהלן:

מוהר"ר אברהם גריגו אומר כי בנות אחרות נולדו ליעקב ולא הזכיר רק דינה מפני המאורע, כי כן בכל מקום בסיפור התולדות אינו מזכיר אלא הזכרים ואותן הנקבות, שאירע בהן איזה עניין פרטי או שהיו מפורסמות באיזה דרך שיהיה. ונראה לי כי באמת אין ספק שבנות אחרות היו ליעקב ולבניו, אמנם לא נכנסו בכלל השבעים נפש, כי נישאו לבני אחיהן ולבני דודיהן, כיוכבד שנישאת לעמרם, והנה כתוב "מלבד נשי בני יעקב" (להלן מו כו), לפיכך לא נמנו, רק דינה ושרח שנמנו נראה שהיו פנויות.[21]

לפי שד"ל – אליבא דר' אברהם גריגו – ליעקב אבינו ולבניו היו בנות, כפי שמתחייב מפשוטו של מקרא ומחוקי הטבע. אם כן

– למה רק דינה מוזכרת מבין ילדיו של יעקב? בגלל מעשה שכם.

– למה רק שרח בת אשר מוזכרת בין נכדותיו? מפני שהיא הייתה מפורסמת. אין המקרא אומר דבר על זה, אבל המדרש מתייחס אליה ארוכות[22].

– למה הבנות והנכדות האחרות לא נכנסו במניין השבעים? מפני שהן נישאו לצאצאים של יעקב, וכתוב בצורה מפורשת כי נשי בני יעקב לא נמנו.

– למה דינה ושרח כן נמנו? מפני שהם לא נישאו לצאצאי יעקב, אלא נשארו פנויות.[23]

שד"ל בפירושו מיישב אפוא את שני הקשיים שהצבענו עליהם: מתוך פירושו נמצאנו למדים כי יש להבין את המילים "בנותיו" ו-"בנות בניו" לפי פשוטם, וכן מובן מדוע רק דינה ושרח נקבו בשמותן. יחד עם זה, בני יעקב לא נשאו נשים כנעניות בדומה לאבותיהם – חוץ מיהודה ושמעון – אלא המשפחה הייתה אז מספיק גדולה כדי שיוכלו למצוא בחיקה את בנות-זוגיהם.[24]

 


[1] בראשית, מו ח-כז.

[2] מובא בשמואל ב כא ח: "וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי". איך יתכן שלמיכל היו ילדים? הלא כתוב במקום אחר (שמואל ב ו כג): "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ". לכן רש"י מסביר: "וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה לו! אלא מירב ילדה ומיכל גדלה. לפיכך נקרא על שמה, והמגדל יתום ויתומה בתוך ביתו כאלו ילדו ונקרא על שמו".

[3] מובא בתורה שלמה, פרשת ויגש, עמ' 1677.

[4] בראשית ט כה.

[5] ברם לפי המדרש (ילקוט שמעוני על פרשת וישלח רמז קלד) אסנת הייתה בתו של שכם ודינה.

[6] ראה על זה להלן.

[7] השווה תרגום יונתן על אתר: וְקָמוּ כָּל בְּנוֹי וְכָל נְשֵׁי בְנוֹי.

[8] בראשית לח ב.

[9] יהודה ויוסף, שלא נשאו אחות תאומה, "התקזזו".

[10] מובא בתורה שלמה, על אתר עמ' 1437. אפשר כמובן ליישב בפשטות כי אין לשאול ממדרש אחד למדרש אחר.

[11] בראשית מו כו.

[12] פירוש זה איננו מתיישב עם מה שנאמר בדברי הימים (א ב ג): "בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית". ראה גם אלחנן סמט, עיונים בפרשות השבוע, סדרה שניה, ירושלים תשס"ד עמ' 179.

[13] רמב"ן שם.

[14] אלחנן סמט, שם, עמ' 164.

[15] משה ארנד, פרשנות המקרא והוראתו, ירושלים תשס"ו, עמ' 16.

[16] ר' סעדיה גאון, ספר אמונות ודעות, התחלת המאמר השביעי.

[17] רמב"ם,איגרת תחיית המתים, מהדורת רבינוביץ עמ' שעג.

[18] שם עמ' 20.

[19] או אפילו שלוש, לפי המדרש האומר כי יוכבד בת לוי נולדה "בין החומות" (ראה רש"י על בראשית מו כו).

[20] ראה נספח מתמטי. מניחים כאן כי נס אינו תופעה על-טבעית לחלוטין, אלא תופעה בעלת הסתברות נמוכה עד כדי כך שלא תתכן שהיא תתרחש. ראה על זה מאמרי: בעיית הנס בהגות היהודית – בשדה חמד, ביטאון לענייני חינוך והוראה, תשס"א 3-1.עמ' 20-23.

[21] השווה פירוש הנצי"ב (העמק דבר, בראשית מו ז): "והפלא לומר שבני יעקב לא הולידו כולם רק זכרים ולא נקבות, אלא נראה דגם המה הולידו הרבה נקבות". ראה גם את מה שכותב הרב אלחנן סמט, בספרו המוזכר בהערה 12, עמ' 208-209.

[22] בבלי סוטה יג ע"א, ילקוט שמעוני בראשית רמז מב, ועוד.

[23] ניתן גם לטעון שהן נמנו מפני שנזכרו. המדרש שרש"י מביא (בראשית מו י): "כשהרגו את שכם לא הייתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה" אינו מתיישב עם אף פירוש שנאמר לעיל: בתור אשת שמעון, לא היו צריכים למנות אותה, וכן איזה היתר היה לשמעון לשאת אותה?

[24] אחרי שמאמרי התפרסם, קבלתי עוד הצעה פרשנית מעניינת מאת מר אליהוא שנון, כדלהלן: "נראה לי כי בנות בדרך כלל נישאו החוצה, ולא נשארו בתוך המשפחה. אבל היו בנות שמשכו פנימה את הבעל, או מסיבות אחרות נשארו בתוך בני יעקב. ולכן נזכרו בתורה. וספרו אותן בתוך השבעים או בספירות אחרות." גם כך ניתן לפתור את הבעיה שהתעסקתי בה.

[25] לפי פשוטו של מקרא, לפיו אין להחשיב את יוכבד, ההסתברות תצא קטנה עוד יותר.

סגור לתגובות.