ישנם חמש מגילות: שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר. ממה שנאמר במסכת סופרים (פרק יד) עולה שנהגו לקרוא בציבור את מגילות האלה אלא

    הרמב"ם פוסק: "שבת שחלה להיות בחולו של מועד… מפטירים בפסח "העצמות היבשות" (יחזקאל לז ד)",[1] בעקבות קביעת חז"ל: "אפטורי [הפטרות], בפסח "העצמות היבשות",

    חז"ל הורו על קריאת הפטרה במנחה של יום כיפור[1] וקבעו כי היא ספר יונה: "במנחה קורין בעריות ומפטירין ביונה"[2] ללא מתן טעם. מחזור

כתוב בפרשתנו: כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'. קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה'

    הרבה נכתב ונאמר על פרשיה זו, ומוכרים מאמצי חז"ל לזכות את דוד לפחות מבחינה פורמאלית, הרי אף אמרו: "כל האומר דוד חטא אינו

  כתוב בפרשתנו: "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם" (שמות כב יג-יד). זאת

    כתוב בפרשתנו: וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה

      כתוב בגמרא: אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: רבי נטע נטיעה בפורים, ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז, ובקש לעקור תשעה

    בהלכות יסודי התורה הרמב"ם פותח את הדיון בנביא השקר בעיקרון נצחיות התורה ובשלילת האפשרות שנביא יחדש, יוסיף או יגרע דבר מתורת משה, ואלה

      בספר דברי הימים כתוב: וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם

  בפרשתנו מובא: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ.

    בהפטרת פרשתנו, הנביא הושע מתאר באמצעות משל של אשת זנונים את חזרתה של כנסת ישראל אל ה': רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא