לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים

 

כך מובא במדרש:

רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם רבי מנחם דגליא: לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין, קרבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטלות, הודאה אינה בטילה.[1]

והפרשנים תמהים. כך כותב שמואל בן יצחק[2]: "לא יובן זה בהחלט, שהרי עיקר קרבנות תמידין ומוספים לעתיד ועל זה יבנה בית המקדש במהרה בימינו… וספר יחזקאל שזכר בנין הבית והקרבנות ביותר לעתיד".[3] והם מיישבים את תמיהה זו כך: הקרבנות בכללם באים לכפר על חטא. לעתיד לבוא לא יהיו יותר חטאים, לכן לא יהיה כל צורך בקרבנות, חוץ מקרבן תודה שאינו מיועד אלא להודות לה' על הטובות שהוא מעניק לעם ישראל. כך כותב שמואל בן יצחק: "כולם באים על חטא… להכי לעתיד שיבוקש עון ישראל ואיננו לא יקריבו קרבנות אלו רק תודה". וכן אבודרהם בשם הרד"ק: "פירש החכם רבנו דוד קמחי שרצה לומר… לא יהיו חוטאים לעתיד לבא ואז לא יצטרכו לקרבן חטאת ואשם כי אם קרבן תודה שאינו בא על חטאת".[4]

למעשה, מצטרפים למאמר זה של חז"ל מספר פסוקים מהנביאים שמהם לכאורה אף עולה שלילת הקרבנות בכלל: "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" (ישעיהו א יא-יב). וכן: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר. כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל  דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ  לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם" (ירמיהו ז כא-כג). "מפקר" אחד הסתמך על פסוקים אלה ועל מאמר חז"ל הנ"ל כדי לטעון שלא יהיו קרבנות לעתיד לבוא, ואברבנאל סותר את דבריו כדלהלן:

אבל כבר השיבוהו על זה מה שיש בו די בפירוש המאמר, שאין הכוונה שיבטל דבר ממצות התורה אלא שאז יבטל יצר הרע לב האבן מבשרם… ועל כן יתבטלו רובי הקרבנות הבאים על איזו חטא זולת הקרבן הבא להודות לה' על הטובה. ואמנם מאמר הנביא "למה לי רוב זבחיכם" לא נאמר כי אם מפני אנשי דורו שהיו מרשיעים לחטוא ומביאים קרבן… ועל בני דורם היו אומרים כל זה לא לעתיד לבא בימות המשיח.[5]

מיכאל ברום מציע הסבר אחר: לדעתו יש לחלק בין ימות המשיח – שעל פי המאמר של שמואל[6] לא יחולו אז שינויים כלשהם הן בטבע והן במעשי המצוות – לבין התקופה הפותחת בתחיית המתים שהיא על-טבעית:

לעתיד לבוא ימשיכו לשחוט קדשים בבית השלישי וכן נפסק ברמב"ם (הלכות מלכים יא א) ולכן ברור שבבית שלישי יקריבו קורבנות כפי שהקריבו תמיד בבית המקדש. כל זה נאמר בימות המשיח, אבל בתחיית המתים… "כל הקורבנות יהיו בטלים לעתיד חוץ מקרבן תודה". אם כן ממאמר זה רואים שאכן יהיו שינויים, אבל כל זה רק לאחר תחיית המתים, אבל בימות המשיח הכל יהיה כרגיל. [7]

וכך ניתן לפרש מדרש אחר, הסותר את ההנחה שלעתיד לבוא לא יהיו חטאים: "אמר הקב"ה בעולם הזה נתכפר להם על ידי קרבן, ולעולם הבא אני מוחה עונותיהם שלא בקרבן, שנאמר "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר" (ישעיהו מג כה).[8]

 

ברם, יתכן שיש לפרש את מאמר הזה של חז"ל לא כתיאור המעמד ההלכתי של הקרבנות בתקופה זו או אחרת, אלא כביטוי לרעיון תיאולוגי שאינו תלוי בזמן. ניתן להסביר את העניין כך: כוונת המדרש היא להעלות על נס את סוג הקרבנות אליו משתייך קרבן התודה, כאשר עיקר המסר הוא לתת את הדעת על אופי עבודת ה' שהוא מבטא. הרי ישנם – בגדול – שני סוגים עיקריים של קרבנות: רובם ככולם באים לכפר על חטא כלשהו, והמביא אותם רוצה "להיות בסדר" כלפי הקב"ה ונקי מכל רבב, בהתאם לעבודת ה' המבוססת על יראת אלוקים ויראת הרוממות. אולם קרבן התודה שונה: ייעודו להודות לה' על הטובות שהעניק למביאו, הוא ביטוי לשמחה ולהתלהבות של אדם הרוצה בזה להתקרב לה'. עבודתו היא אפוא מסוג אחר, היא בנויה על אהבת ה', היא חיובית ולא רק שלילית. ומדרש זה בא ללמד שסגנון זה של עבודת ה' עדיף.

גם מתברר כי קרבן תודה איננו ממלא רק צורך גבוה, בין אדם למקום. יש לו גם מימד חברתי: העמק דבר[9] מציין כי התורה ציותה להרבות באכילה בקורבן תודה באשר בעל הקרבן חייב להביא ארבעים חלות שיש לאכול את כולן תוך יממה אחת בלבד. אין אפשרות לעשות את זה אלא על ידי הזמנת אנשים רבים לסעודת הודיה, וכך הנס שנעשה למקריב התודה יתפרסם ברבים. אבל לא מדובר רק ב-"פירסומי ניסא", אלא גם בחיזוק הקשר החברתי בין אנשים שונים, וגם קשר כזה חייבים לטפח לקראת עבודה מושלמת לה'.

בעולמנו, עבודת ה' ראויה לשמה חייבת להתבסס הן על קרבנות כפרה והן על קרבן תודה, מה שאין כן בעולם אידאלי, שבו קרבן תודה מספק את כל מרכיבי עבודת ה' המושלמת.[10]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] ויקרא רבה (מרגליות) פרשת צו ט ז. וכן ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כז יב.

[2] שמואל בן יצחק, קושטא, 1525-1595.

[3] יפה תאר על אתר.

[4] ספר אבודרהם תקון התפלות ועניניהם

[5] ספר ישועות משיחו חלק שני, העיון הרביעי – פרק א'

[6] "אמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" (בבלי ברכות לד ע"ב).

[7] שאל-את-הרב/קרבנות-לעתיד-לבוא-2/ https://www.kipa.co.il

[8] מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמיני ד.

[9] ויקרא ז יג.

[10] ראו גם את מאמרו של הרב יעקב אריאל בנדון https://www.yeshiva.org.il/midrash/897

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.