המצווה לבנות את בית המקדש

בפרשת תרומה כתוב: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח), מכאן שיש מצוות עשה לבנות את המשכן במדבר ואת בית המקדש בארץ ישראל. וכך מובא בגמרא: "שלוש מצוות נצטווו ישראל בכניסתם לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה"[1]. הרמב"ם פוסק במשנה תורה כדלהלן:

מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגים אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר "ועשו לי מקדש", וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבנו, והיה לפי שעה שנאמר: "כי לא באתם עד עתה וגו'". כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא הייתה שם תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים, וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה. כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולם לבנות בהם בית לה' ולהקריב בהם קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר: "ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל" ואומר "זאת מנוחתי עדי עד". בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן בנין העתיד להיבנות אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.[2]

וכך מובא בספר המצוות:

צוונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה… והוא אמרו יתעלה "ועשו לי מקדש". ולשון ספרי (ראה יב י-יא ובבלי סנהדרין כ ע"ב) "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכריע זרעו של עמלק". הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה.[3]

 

האם מצוות בניית בית המקדש השלישי תלויה בביאת המשיח?

 

שיטת הרמב"ם

מדברי הרמב"ם משתמע מצד אחד שקיימת חובה לבנות את בית המקדש. הרב נבנצל מציין כי הרמב"ם מונה מצווה זו בתוך תרי"ג המצוות, ולדעתו, כפי שהוא כותב בשורש ג',  אין למנות בכלל המצוות מצוה שאינה נוהגת בכל הדורות. מכאן ניתן לדייק שמצווה זו  נוהגת לעולם, בכל זמן שיש צורך לבנות המקדש וקיימת אפשרות לבנותו.[4] מצד שני, יש רמזים לכך שבימינו חובה זו איננה רלוונטית אלא בעתיד רחוק לא מוגדר, כפי שהוא כותב במשנה תורה: "בנין העתיד להיבנות וכו'". ובמקום אחר הוא כותב בצורה מפורשת שבית המקדש השלישי ייבנה על ידי המשיח: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבים קרבנות, ועושים שמטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה"[5].

 

שיטת מנחת חינוך

גם מדברי החינוך משתמע שלא מדובר בחובה עכשווית, באשר הוא מוסיף תנאים לקיומה: "נוהגת מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתם. וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כולם[6], כשייבנה הבית במהרה בימינו יתקיים מצות עשה"[7]. לא ברור מנין לחינוך ההתניה שרוב ישראל יהיו על אדמתם. בכל אופן, המנחת חינוך חולק עליו וכותב:

גם היום אפשר שאם יתנו המלכיות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנות, כמבואר במדרש (בראשית רבה ד י) בימי רבי יהושע בן חנניה דנתנו רשות והתחילו לבנות. ועיין בספר כפות תמרים (סוכה לד ע"ב) שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים. אם כן הוא הדין לבנות בית המקדש (אף שלדעת הרמב"ם אינו כן).[8]

 

הנסיונות לבנות את בית המקדש השלישי לפני ביאת המשיח

במה מדובר? כך כותב המדרש:

בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא, והיו מספיקים לעולי גולה, אזלין אילין כותאי ואמרין ליה ידיע ליהוי למלכא דיהן קריתא דך תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא ינתנון (עזרא ד יג) מנדה זו מידת הארץ, בלו זו פרוביגרון, והלך לאנדרוטיגה, אמר להון מה נעביד וגזרית, אמרין ליה שלח אמר להון או ישניניה מן אתריה או יוספון עלוי חמש אמין או יבצרון מיניה חמש אמין ומן גרמון אינון חזרין בהון, הוון קהלייא מצמתין בהדא בקעתא דבית רמון, כיון דאתון כתביא שורון בייכין בעיין ממרד על מלכותא, אמרין יעול חד בר נש חכים וישדך ציבורא, אמרין יעול ר' יהושע בן חנניה דהוא אסכולוסטיקה דאוריתא, על ודרש אריה טרף טרף ועמד עצם בגרונו, אמר כל דאתי מפק ליה אנא יהיב ליה אגריה, אתא הדין קורה מצרייה דמקוריה אריך ויהיב מקורה ואפקיה, אמר ליה הב לי אגרי, אמר ליה אזיל תהוי מגלג ואמר דעלת לפומיה דאריא בשלם ונפקת בשלם, כך דיינו שניכנסו באומה זו בשלום ויצאנו בשלום.[9]

ובתרגום לעברית:

בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שייבנה בית המקדש… הלכו הכותים ואמרו לקיסר: אם ייבנו העיר וההיכל בידי היהודים, הם ימרדו ולא ישלמו מס גולגולת, מס על הארץ ומיסים נוספים. ענה הקיסר לכותים: אבל כבר גזרתי. אמרו לו: שלח ליהודים ואמור להם, או שישנו את המקום, או שיוסיפו עליו חמש אמות או שיגרעו ממנו חמש אמות, וראה שהיהודים יחזרו בהם.

במה מדובר? בקיסר אדריינוס. במסגרת ביקוריו בכל חלקי האימפריה הרומית, הוא הגיע לביקור בארץ ישראל בשנת 129. הקיסר נפגש עם חכמי ישראל, בהם רבי יהושע בן חנניה, רבו של רבי עקיבא, ועורר ציפיות בעם כי הוא מתכוון לפתור את הבעיות השונות בדרכי שלום ואף לבנות מחדש את בית המקדש. במקורות יהודיים הוא תואר כמי שמנהל שיח אמפתי עם רבי יהושע בר חנניה בענייני יהדות. אולם התקוות שניתלו באדריאנוס נכזבו. על פי המדרש הנ"ל הקיסר חזר בו מהבטחתו לבניית בית המקדש, וזאת בשל הוצאת דיבה של השומרונים, שטענו כי היהודים מתכננים מרד.

לגבי הציטטה של הספר "כפות תמרים", מדובר רק בחידוש הקרבנות, ולא בבניין בית המקדש.[10] אבל מתברר שהיה ניסיון נוסף לבנות את בית המקדש, הפעם על ידי קיסר אחר, יוליאנוס הכופר.

בשנת 330  הפך הקיסר קונסטנטינוס את הדת הנוצרית לדת המדינה של האימפריה הרומית. עם זאת, ברחבי האימפריה בכלל ובארץ ישראל בפרט, חלק גדול של האוכלוסייה שמר על דתו הקודמת. בשנת 361 עלה לשלטון ברומא הקיסר יוליאנוס אשר ביקש להחזיר את המצב לקדמותו ולהשיב את הדת ההלניסטית לגדולתה במקום הדת הנוצרית. בשל מעשיו אלו נקרא על ידי היסטוריונים נוצרים "יוליאנוס הכופר".

בשנת 362 הגיע יוליאנוס לאנטיוכיה, בדרכו למסע מלחמה כנגד הפרסים. הוא נפגש עם ראשי הקהילות היהודיות ושאל אותם, במעמד שריו, מדוע אינם מקריבים קורבנות לאלוהיהם. היהודים ענו שאינם יכולים להקריב כל עוד בית המקדש אינו קיים. בתגובה השביע אותם הקיסר לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש את השלטון כדרך אבותיהם.

יוליאנוס גיבה את ההצהרה בהבטחה לסיוע חומרי למפעל הקמת בית המקדש, מטרתו של יוליאנוס לא הייתה לחזק את היהודים אלא לתת מכה ניצחת לנוצרים. הללו טענו שבעקבות צליבתו של ישו בטלה מן העולם עבודת הקרבנות, לצד יתר מצוות העשה שבתורה. לשיטתם, חורבן בית המקדש השני לא נבע מחטאי היהודים בלבד, אלא היה חלק מהתוכנית האלוהית לכונן סוג חדש של יחסים בין האדם לאל ולהחליף את הדת העברית הישנה בבשורה החדשה שהביא עמו ישו. יוליאנוס קיווה שחידוש עבודת הקרבנות במקדש יחליש את הטענות הנוצריות.

קשה לקבוע כיצד הגיבו היהודים להכרזת יוליאנוס, כיוון שבמקורות היהודיים אין כל זכר לאירוע, וההסתמכות היא על דיווחים של כרוניקאים ואנשי כנסייה נוצרים, שעדויותיהם בעניין זה מוטות במובהק.

היהודים מהתפוצות החלו להיאסף בירושלים החל מסתיו 362 ועד אביב 363. אולם, סופרים והיסטוריונים נוצרים מספרים כי אש ירדה מן השמים ושרפה את הפועלים, הם מספרים על רעידות אדמה כל לילה, על צלב ענק שנראה בשמיים ועוד. כל זאת כדי להוכיח שרצון האל היה להפסיק את הבנייה. דיווח אמין של איש צבא רומאי מספר על רעידת אדמה לילית שבעקבותיה ניצת חומר דליק: אולי גזים שהצטברו במחסן תת-קרקעי והתפוצצו כתוצאה מפליטתם בתוך הררי פסולת במקום אטום, וגרם לשריפה גדולה בשטח הר הבית.

ב-26 ביוני 363 נהרג יוליאנוס בקרב בפרס, ובאוגוסט נודע הדבר בארץ. יורשו היה הקיסר יוביאנוס שהיה נוצרי. כך בא הקץ לניסיון הקמת בית המקדש השלישי.

ולפי המקרא, עובדה היא שבתקופת עזרא ונחמיה ניגשו לעבודת בנין בית המקדש ולא חיכו שרוב עם ישראל יהיה בארץ ישראל.

 

הבנת הרב אבינר את דברי הרמב"ם

יתירה מזו, הרב אבינר חולק על הבנה זו בדברי הרמב"ם:

שמא מפני שהרמב"ם כותב: "המלך המשיח עתיד לעמוד… ובונה המקדש" (מלכים יא א). ואם כן כל זמן שלא השתכללה מלכות ישראל עד הופעת המלכות השלמה הקדושה והגדולה של נצר דוד – איננו צריכים לגשת אל מלאכת המקדש. אבל נראה שאין זו כוונת הרמב"ם שהרי הוא מונה רשימה ארוכה של דברים שיתחדשו על ידי המלך המשיח: "עושים שמיטין ויובלות כהלכתם" – וכי עד בוא המשיח איננו מצווים להשתדל לגמור שמיטה כהלכתה? "וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם" וכי עד בוא המשיח אנו נמשיך לשפוט על פי חוק תורכי-אנגלי במדינת ישראל ונשמח ונעלוז? אלא ודאי שכאשר נוכל, ניפטר מחלול השם הנורא הזה ונחזור לחוק היהדותי שלנו. "ילחם מלחמות ה'" (שם ד) – וכי כל זמן שלא בא המשיח אנו ניתן לאויבים היושבים סביבותנו להשמידנו ולא נצא למלחמה?! ודאי נצא ונצא. המשיח "הוגה" בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" – וכי בגלל זה הננו פטורים עכשיו מלעמול לחיזוק התורה?

לכן אין כוונת הרמב"ם שתנאי בקיום כל הדברים האלה הוא בוא המשיח; אלא להפך שתנאי בבירור שאכן זהו המשיח, שכל הדברים האלה אכן ייעשו. לא יתכן שמלך המשיח ימלוך עלינו על פי משפט תורכי-אנגלי, בלי שמירת שמיטין, בלי להגן עלינו במלחמות ובלי לחזק את התורה בישראל. אבל יתכן בהחלט שדברים אלה ייעשו גם לפני בוא המשיח. ומה הגדרת המלך שיעשה אותם? "מלך כשר" כך מגדיר הרמב"ם: "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקיבץ נידחי ישראל, הרי זה משיח ודאי". "ואם לא הצליח עד כה או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים". אם בנה ולא קיבץ או קיבץ ולא בנה הוא אינו מלך המשיח, אלא מלך גדול וחשוב שעשה את דבר ה'. אי אפשר ללמוד מדברי הרמב"ם שחייבים אנו לחכות לבואו, אם כן, מה פשר דברי ה"מנחת חנוך" שלפי הרמב"ם אין עלינו חובה לבנות עתה.[11]

אם כן, נשאלת השאלה: אם זה מצווה לדורות[12], בימינו שחזרה לעם ישראל השליטה במקום הר הבית, מדוע לא תחול החובה לבנות את בית המקדש מחדש?

 

ההשלכות בעניין הכוהנים

לאפשרות הזאת לבנות בית המקדש לפני ימות המשיח יש נפקא מינא להלכה בנוגע לכהנים, כפי שמשתמע מהגמרא הבאה:

כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו, ויודע שבתי אבותיו קבועין שם,  אסור לשתות יין כל אותו היום. במכיר משמרתו ואין מכיר משמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם, אסור לשתות יין כל אותה שבת. אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו, ויודע שבתי אבותיו קבועין שם, אסור לשתות יין כל השנה. רבי אומר, אומר אני: אסור לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו. אמר אביי: כמאן שתו האידנא כהני חמרא? כרבי.[13]

מה פירוש הביטוי "תקנתו קלקלתו"? רש"י מסביר אותו כך: "הוי כמה שנים שלא חזרה בירה, וקלקלה זו תקנתו לשתות יין בהדיא, ולשמא יבנה לא חיישינן".

אולם, היה מקום לטעון שבכל מקרה לפחות בשבת לא תהיה מניעה לכהנים לשתות יין, הרי אין בניין בית המקדש דוחה שבת! על כך מעיר מנחת חינוך כדלהלן: "עיין רש"י בראש השנה (ל ע"א ד"ה לא צריכא) גבי יום הנף דהקשה זה ותירץ דבנין המקדש במהרה בימינו יהיה בידי שמים ויוכל להיות בשבת ויום טוב אם כן הכי נמי".[14]

בכל מקרה, בתקופה החדשה הועלו טיעונים שונים הדוחים את בניין בית המקדש לזמן לא מוגדר, כדלהלן.

 

חידוש הנבואה קודמת לבניין בית המקדש

הרב עטלינגר[15] סבור שלא נוכל לגשת לבניין בית המקדש בלי נביא מפני שתי סבות:

א. כדי להדריכנו בעבודת הבניה בכל פרטיה, כיון שתבנית המקדש אינה ברורה לחלוטין, כפי שכותב הרמב"ם: "בנין העתיד להבנות אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל"[16]. בית שלישי אינו זהה לבית ראשון או לבית שני. אמנם הוא מפורש בספר יחזקאל, אבל על ספר יחזקאל אין פירוש הלכתי מוסמך. לכן יש צורך בנביא כדי ללמדנו את פרטי הדברים.

ב. אפילו כל הפרטים ידועים לנו, כמו לדוד המלך שקיבל את תבנית המקדש מפי שמואל הנביא, בכל זאת מעצם הדין אין ליזום דבר בנדון בלי הוראה מפורשת של נביא. להלן סיכום דבריו:

אין להקריב אפילו במזבח לבד עד שיבא נביא ויצווה על כך ומסכים זה עם… סידור ברכות שמונה עשרה על ידי אנשי כנסת הגדולה שבתחילה ייבנה המקדש על ידי ב' החרשים שהוא משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כדאמרינן סוכה (דף נד) ויתקבצו נדחי ישראל ויקויים והביאותים וגו' ושמחתים בבית תפלתי ואחר כך יקריבו קרבנות לקיים עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי.[17]

וכך גם קובע החתם סופר: "בנין בית המקדש צריך להיות על פי נביא ככל אשר אני מראה"[18].

 

בניית המקדש נדחית בסופו של תהליך היסטורי

בשנת 1929, בעקבות המאורעות על יד הכותל המערבי, הרב א. י. קוק התבקש להעיד לפני ועדת חקירה מטעם המנדט האנגלי בעניין שאיפות הישוב היהודי לבנות מחדש את בית המקדש, והוא ענה שאין הדבר אקטואלי:

שאלה: האם מותר לעם היהודי עד ימות המשיח לעשות אילו צעדים גשמיים להקמת בית המקדש?
הרב [קוק]: צווי התורה הוא, שעד בוא יום התחייה, אין אנו רשאים אפילו להיכנס לחצר בית המקדש. אני רגיל בימי החגים היהודים, בשעה שהרבה יהודים באים העירה לשלוח להם אזהרה שלא יכנסו למקום המקודש הזה, מכיון שאין אנו ראויים לכך עד שיבוא יום הגאולה שאז יעשה הדבר על ידי ה' בלבד, בלי שאנו נעשה איזו פעולה לדחוק הקץ. וכאשר החל קצת אור צמיחת ישועה להגלות, בחסדי ה' המרובים, כן יוסיף לנו צור ישראל ב"ה, את אור חסדו ואמתו ויגלה לנו את אור גאולתו השלמה, ויביא לנו במהרה את גואלנו האמיתי גואל צדק משיח צדקנו, ויקיים מהרה את כל דברי עבדיו הנביאים, ויבנה בית המקדש במהרה בימינו בכבודו והדרת קדשו, כשישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב, לבשר לנו את בשורת הגאולה, וירום קרן משיחו בגילוי שכינתו לעיני כל בשר, ואז יבנה כמו רמים מקדשו.[19]

לפי הרב קוק, זמנו אמנם היה בגדר "ראשית צמיחת גאולתנו", אולם יש לחכות לגאולה ממשית כדי לחדש את עבודת בית המקדש, והיא תתרחש באופן ניסי ולא בידי אדם. ואין לטעון שדברים הנ"ל נאמרו לשלטונות הבריטיים כדי להרגיע את חששותיהם, יש סימנים לכך שזו דעתו האמתית של הרב קוק.

זו גם דעתו של בנו הרב צבי יהודה קוק:

בנין בית המקדש אינו מצווה של יחיד אלא של צבור, של כלל ישראל, וכשם שיש מצווה לבנות בית המקדש, כך גם קיים סדר למצוות. בגמרא מפורש: "שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה", והיא מוכיחה שהוא דווקא לפי הסדר הזה[20]… יש כאן סדר ברור והוא אינו דבר שבמקרה. כשם שיש מצוות, כך יש גם סדר למצוות. מה המובן של מחיית עמלק, ומהי ממשות עמלק באומות העולם – לא נתברר עדיין. אבל ברור הוא שהעמדת מלכות, כלומר העמדת הנהגה לאומה, קודמת לבנין בית המקדש, ולא מפורש בכמה שנים. אולי דורות צריכים לעבור עד שמלכות בישראל תתבסס. גם הנהגת האומה הקיימת עכשיו נחשבת למלכות ישראל. מובנה של מלכות היא כל הנהגה בהסכמת האומה ולא בפירוש נגד התורה. להנהגה מעין זו, יש ערך של מלכות במידה מסוימת, וזמן צריך לעבור עד שהיא תשתכלל ותגיע לשלמות. אמרתי לאנשים שתובעים את בנין בית המקדש: בוער לכם לבנות את בית המקדש?! לא בוער! קודם כל נבסס את מלכות ישראל".[21]

לדעת הרב צבי יהודה קוק, שבזמנו חודשה מדינת ישראל, ואף הוחזרה השליטה המדינית על מקום המקדש, אין הממשלה הקיימת היום יכולה להיחשב ממש כמלכות ישראל, המהווה תנאי הכרחי לבניין בית המקדש, באשר היא עדיין לא מכירה באופן רשמי בתורת ישראל. ולדעתו, יתכן כי מצוות מחיית עמלק עדיין אקטואלית, למרות שלא ברור מהו גדרו. רק אחר כך עם ישראל יוכל להתחיל בבניית בית המקדש.

יתירה מזו: יש כאמור הסוברים – רש"י למשל – כי "מקדש העתיד שאנו מצפים בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות טו)".[22] וכן כתבו ראשונים אחרים, כמו התוספות[23] והריטב"א[24] במקום. מכאן היו שהסיקו שאין מצווה להקים את המקדש בזמן הזה. אבל יש גם חולקים: כך כותב הרב ליפשיץ על דעה זו:

כל עיקר לימוד מסכת זו [מסכת מידות] הוא שנשמרו בליבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן יבנה לעתיד… ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו… על כרחך צריך לומר דהך דתנחומא… דלעתיד יבנה המקדש בידי שמים, דברי אגדה היא ואין למדין ממנה אלא רצונו לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו.[25]

יוצא אפוא שגם אם נפסוק שאין לצפות שבית המקדש ירד מוכן מן השמים, בכל זאת בניינו יתרחש באופן ניסי ולא רק בידי אדם.

גם משתמע מדברי התוספות שתחיית המתים מקדימה את בניין בית המקדש השלישי, באשר הוא כותב: "וכשיבנה משה ואהרן יהא עמנו"[26].

 

חידוש הקרבנות לפני בניית בית המקדש

נעשו מספר ניסיונות לחדש את עבודת הקורבנות לפני בניית בית המקדש מחדש. הרי "מקריבים אף על פי שאין בית", זאת אומרת שחובת הקרבת הקורבנות איננה תלויה בקיומו הפיסי של בית מקדש, ו-"טומאה דחויה בציבור", זאת אומרת שהחובה להקריב קורבן ציבור עומדת בעינה אפילו כאשר רוב המחויבים בהקרבת אותו קרבן טמאים בטומאת מת. על דברי הרמב"ם: "מותר להקריב אף על פי שאין בית, מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא"[27] הרדב"ז מעיד כדלהלן:

כתב בעל כפתור ופרח (פרק ו) כי בזמן שבע עשרה לאלף השישי[28] היה רב אחד שמו רבנו חננאל מפריש[29], והיה רוצה לבא לירושלים להקריב קורבנות, וכתב דאי משום טומאת מת דחויה היא בציבור, ואי משום שאר הטומאות אפשר בטבילה, וכל זה בנוי על שורש שתי ההקדמות שכתב רבנו: קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד ומקריבים אף על פי שאין בית. ותמהתי על מעשה זה והלא הבית ביד גויים ואיך יניחו אותו להקריב קורבנות ואפילו להיכנס לשם לא יניחו את הישראלי.

אם כן, אליבא דרדב"ז, אין מניעה להקריב היום, היות וההגבלות האלה אינן קיימות יותר.[30]

בתקופה המודרנית, הרעיון לחדש את עבודת הקורבנות עלה שוב, על פי יוזמתו של הרב צבי הירש קלישר בספרו "דרישת ציון" שיצא לאור בשנת 1862. הרב קלישר התמודד עם שתי מניעות הנ"ל וכן עם בעיית מציאת כוהנים מיוחסים[31].

• בעיית היעדרו של בית המקדש: בניין בית המקדש לא מעכב, היות ופוסקים כמו הרמב"ם כי "מקריבים אף על פי שאין בית"[32]. ואף לפי הראב"ד[33], שפוסק נגד הרמב"ם שאין קדושה לעתיד לבא, "ממילא הבמות מותרות".[34]
• בעיית הטומאה: נפסק להלכה כי "טומאה הותרה בציבור".[35] גם לפי מי שסובר כי רק "טומאה דחויה בציבור" מותר להקריב בטומאה. בנוסף, אין מניעה שאנשים טמאים יבנו את המזבח במקום המקדש, כפי שהרמב"ם פסק.[36]
• בעיית מציאת כוהן מיוחס: ניתן להסתמך על החזקה שכל כוהן אמנם מיוחס, כפי שמשתמע מהמשנה בעדויות (ח ז).[37]

יש כמובן רבים שחלקו על דעת הרב קלישר[38], והדיון התחדש אחרי מלחמת ששת הימים כאשר מקום המקדש חזר לידיים יהודיות.

 

יתכן שלא יהיה בעתיד לא בית המקדש ולא קורבנות

זו דעתו של הרב אמנון בזק:

לסנהדרין ניתנה סמכות לפרש את מצוות התורה באופן אחר מפשטן. ומכיוון שמאז החורבן לא היה צורך להתמודד עם הקורבנות, אין דרך לדעת אם חכמי הסנהדרין היו מבטלים את חובת הקורבנות או לא. מה שנותר לשאול כיום הוא אם  אין לנו קורבנות רק כי "מפני חטאינו גלינו מארצנו ואין אנחנו יכולים", או שאנו רואים את יד ה' בכך שאיננו צריכים להתמודד עם השאלה הזו. במציאות ימינו יש כדי להעיד על התפתחות חיובית של העולם – הן מבחינת התפיסה המופשטת של הקב"ה מצדנו באלפיים השנים שחלפו מאז ימי המקדש, והן בהתרחקות מרעיון הקורבנות.[39]

 

סיכום

מכל מה שנאמר כאן ניתן להסיק את הדברים הבאים:

• בעיקרון, אין כל סיבה שלא לבנות את בית המקדש מרגע שהדבר מתאפשר מבחינה טכנית. הרי זו מצווה לדורות, ועובדה היא שזה הדבר הראשון שעשו העולים מבבל כשחזרו ארצה בעקבות הצהרת כורש. הניסיונות הנוספים שנעשו בהמשך בנידון גם מעידים על כך שהדבר הוא בעיקרון תמיד אקטואלי.
• מצד שני, כל הממסד הרבני מכל המגזרים מתנגד לבניית המקדש מחדש. הסיבה העיקרית לכך היא שמדובר במיזם שלא עסקו בו אלפיים שנה, כך שלא יודעים ממש איך להתמודד אתו. דבר דומה קרה עם חידוש מדינת ישראל, שבוצע על ידי אנשים חילונים, ועד עצם היום הזה רבים הרבנים שמתקשים לפסוק "הלכות מדינה". בעיה נוספת היא שהקרבת קרבנות בזמננו איננה תואמת את הרגש הדתי העכשווי.
• המעניין הוא שלא מצאתי התייחסות לבעיה כבירה שתתעורר אם ירצו לבנות את בית המקדש. הריסת המסגד אל-אקצה ובניית המקדש במקומו יגרמו התנגדות עזה לא רק מכל המוסלמים שבעולם אלא גם מכל יתר המדינות, כולל בעלות ברית של מדינת ישראל. יוזמה כזאת גם סותרת חזיתית את ההצהרות חוזרות ונשנות של מדינת ישראל בעניין חופש הפולחן של כל הדתות בארץ ישראל.

מכאן שמצוות בניין בית המקדש היא בגדר "הלכה ואין מורים כן".

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] בבלי סנהדרין כ ע"ב וכן ספרי ראה סז.

[2] רמב"ם הלכות בית הבחירה א א-ד.

[3] ספר המצוות מצות עשה כ.

[4] הרב אביגדור נבנצל, בניין בית המקדש בזמן הזה, כ"ט תמוז תשס"ב.

[5] רמב"ם הלכות מלכים יא א.

[6] כפי שמשתמע מלשון הפסוק "ועשו לי מקדש" במקום "ועשית מקדש".

[7] ספר החינוך מצוה צה.

[8] מנחת חינוך מצוה צה ד"ה והנה הר"ם כאן.

[9] בראשית רבה (תיאודור-אלבק) סד כט.

[10] ראו להלן דיון בנידון.

[11] הרב שלמה חיים הכהן אבינר, על בניין בית המקדש וכניסה להר הבית, שנה בשנה תשמ"ו. יחד עם זה, אותו רב אבינר, בראיון שהעניק ל"חדשות סרוגים" בתאריך 14/1/2018, הבהיר שאין היום אפשרות לבנות את בית המקדש מחדש, בהתאם לדעתם של הרב א. י. קוק ושל בנו הרב צ. י. קוק, כמפורט להלן.

[12] ולפי הרמב"ם אין ספק שמדובר במצווה לדורות, כפי שהוא כותב: "השרש השלישי שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות" (ספר המצוות שורש ג).

[13] בבלי תענית יז ע"א. וכך פוסק הרמב"ם (הלכות ביאת המקדש א ז).

[14] מנחת חינוך קנב.

[15] רבי יעקב יוקב עטלינגר (1798-1871, גרמניה).

[16] הלכות בית הבחירה א ה.

[17] שו"ת בנין ציון סימן א.

[18] שו"ת חתם סופר אורח חיים רח.

[19] משפט כהן רכז.

[20] ברם, כאמור, הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה כ מציג את הדברים לא לפי הסדר הזה, באשר מחיית עמלק היא דווקא בסוף.

[21] שיחות הרב צבי יהודה, ארץ ישראל, ערך שלמה חיים הכהן אבינר, ירושלים תשס"ה, עמ' 166.

[22] סוכה מא ע"א ד"ה אי נמי.

[23] תוספות סוכה מא ע"א ד"ה אי נמי סמוך לשקיעת החמה דחמיסר.

[24] חידושי הריטב"א סוכה מא ע"א ד"ה גמרא מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש.

[25] תפארת ישראל, בועז, מידות א א.

[26] תוספות פסחים קיד ע"ב ד"ה אחד זכר לפסח ואחד לחגיגה.

[27]  הלכות מעשה הקורבנות יט טו.

[28]  שנת 1257 למניינם.

[29] מדובר כנראה ברבי יחיאל מפריז.

[30]  אלא אם כן גורסים שבמצבה הדיפלומטי הנוכחי אין מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לנקוט צעד נועז כזה.

[31]  הרב צבי הירש קלישר, דרישת ציון, ערך יהודה עציון, ירושלים תשס"ב, עמ' 90.

[32]  שם ו טו.

[33]  שם יד.

[34]  שם עמ' 90-92.

[35]  שם עמ' 92.

[36]  שם ז כג.

[37]  שם עמ' 92-98.

[38] ראו שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן ה ב.

[39] דברי הרב אמנון בזק, מתוך ארנון סגל, "כשעולות תהיות על עולות". מקור ראשון, גליון 923, 17/4/2015.