בדיני ברכת המזון, הרמב"ם כותב:

ברכת הארץ… צריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה, שהברית הזאת שאומרים בברכת הארץ היא ברית מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות, והתורה כולה נכרתו עליה שלש בריתות, שנאמר: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (דברים כח סט), "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם" (שם כט יא).[2]

מקור דברי הרמב"ם הוא הגמרא הבאה:

נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה [בברכת הארץ] ברית. רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה. פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה, שזו נתנה בשלש בריתות [רש"י: בשלשה מקומות נתנה תורה לישראל: בסיני ובאהל מועד[3], ובהר גרזים ובערבות מואב, ובכל אחד נכרתה ברית] וזו נתנה בשלש עשרה בריתות [בפרשת מילה שנתנה לאברהם אבינו הם כתובים[4]].[5]

עדיפות ברית המילה בוטאה גם במשנה:

רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות… רבי נחמיה אומר… גדולה מילה, שאלמלא היא, לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר "כה אמר ה', אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג כה).[6]

מה עומד מאחורי עיקרון זה? האם הכרעת חז"ל היא על פי כמות הבריתות המוזכרות בהקשר לתורה ולברית המילה? או בגלל הפסוק בירמיה, שאין כל ספק שכוונתו על פי פשוטו של מקרא היא ברית התורה בין הקב"ה וכנסת ישראל?[7] ברור שאין זו כוונתם, אלא יש להשתדל להבין מה מיוחד בברית המילה, ביחס למתן תורה.

ניתן לומר שברית מילה מסמלת ומייצרת קיום עם ישראל, הרבה לפני שהוא קיבל את התורה. האבות לא קיימו את התורה[8], היה עליהם קודם כל לגבש עם, ורק אז התאפשר מתן תורה. גיבוש זרע ישראל, איך שהוא בוצע על ידי האבות, מהווה אפוא תנאי הכרחי ומקדים למתן התורה. וזו הסיבה שכור הברזל של מצרים והיציאה ממנו קדמו למתן התורה בהר סיני. לכן חג הפסח קודם חג מתן תורה, ומבשר אותו בימי ספירת העומר, המגשרת בין "חירות" – פסח, חג החירות – ל-"חרות" – שבועות, חג מתן תורה, בו ניתנו עשרת הדברות "חרות על הלוחות" (שמות לב טז). חג העצמאות, המסמל גיבוש עם ישראל בארצו, מתמקם באופן טבעי בין לבין.

וכמובן, מה שנכון לגבי הכלל גם נכון עבור הפרט: משמעות המילה היא כניסת הרך הנימול לכנסת ישראל, מיד אחרי לידתו, ובהמשך מתבצע תהליך פרוגרסיבי של הזדהות עם עַם ישראל עד שיהיה בשל לקבל עול מצוות בגיל הבר-מצווה. מתברר כי גם ביחס לפרט ההשתייכות לעם ישראל קודמת לקבלת עול מצוות ומהווה לה תנאי הכרחי ומקדים.

[1] לכבוד נכדי היקר נוריאל דוד, שבריתו התקיימה ביום העצמאות תשפ"ב.

[2] משנה תורה הלכות ברכות ב ג.

[3] רש"י סבור שסיני ואוהל מועד נחשבים כמקום אחד בלבד.

[4]  וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד. וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם. וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת (בראשית יז, א-כא).

[5] בבלי ברכות מח ע"ב-מט ע"א.

[6] נדרים ג ט.

[7] ראו בבלי פסחים סח ע"ב: "אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי".

[8] ניתן אמנם למצוא בדברי חז"ל דעה שונה, כדלהלן: "אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקלי"… אמר רבא: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורתי, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה" (בבלי יומא כח ע"ב). ברם, יש ליישם כאן עיקרון הרמנויטי ידוע: מדרש הסותר בעליל פשוטו של מקרא בא בעצם להצביע על מה שחסר במקרא.