ייחודיותם של עשרת הדברות
בניגוד לכל תרי"ג המצוות שניתנו לעם ישראל בתיווכו של משה רבנו, עשרת הדברות ניתנו ישירות מאת ה' לעמו במעמד הר סיני[1]. האם עובדה זו מעניקה לעשר מצוות אלו מעמד מיוחד? על פי דברי חז"ל, כמו למשל: "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות" (אבות ב א), נראה כי אין לקיים מדרג בין המצוות, למרות הבדלי החומרה שביניהן[2] ולכן יש לתת את הדעת מדוע הקב"ה מצא לנכון לבחור בעשר מצוות אלו כדי למסור אותן ישירות לעם ישראל.
פילון אלכסנדרוני[3], במסה שהוא הקדיש כולה לעשרת הדברות, התייחס לשאלה זו, והוא עונה כדלהלן:
הללו [החוקים] שיצאו מפיו והוכרזו בידו [של הקב"ה] בלבד, הם גם חוקים וגם ראשי-הפרקים של החוקים לפרטיהם, והללו שהוכרזו ביד הנביא תלויים כולם בראשונים.[4]
פילון סובר אפוא כי עשרת הדברות מהווים כעין תוכן עניינים של מכלול המצוות, ומכאן חשיבותם. לדעתו, אין כאן יחס בין עיקר וטפל או בין חמור לקל, אלא בין כלל לפרט, בדומה להבדל הקיים בין אבות לתולדות בהלכות שבת. יוצא כי עשרת הדברות הם שווי היקף עם כל התורה כולה, כי כל המצוות הבאות בתורה אינן אלא פירוט למה שנאמר במקובץ בעשרת הדברות.[5] פילון מחלק את כל החומר הרבגוני של המצוות על פי סדרם של עשרת הדברות. כל אחד מן הדברות מהווה חטיבה בפני עצמה, שבה מרוכזות כל המצוות שניתן למיינן כמינים מתחת לסוג המקיף המסומן בו.[6]
ר' סעדיה גאון הציג רעיון דומה, ואף חיבר שיר המקשר בין כל המצוות לתוכנם של עשרת הדברות[7]: "בחכמתי כללתי בעשרת דברותי שש מאות ושלוש עשרה מצוות"[8]. רש"י מסתמך על דברי רס"ג כדי להסביר את התוספת "והתורה והמצווה" שבפסוק (שמות כד יב): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם". וכן גם כתוב בספר הזוהר[9]: "אלו עשרת הדברות של התורה הם כלל של כל מצוות התורה".[10]
עיון בחיבוריהם של פילון ורס"ג מעלה כי מאמציהם להכליל את כל התורה כולה בעשרת הדברות נראים מאולצים, ויש גם לבאר מדוע הקב"ה מצא לנכון למסור אותו "תוכן עניינים" ישירות לעם ישראל. אולי ניתן להסביר את עובדה זו כך: בניגוד לדתות אחרות, שמסרן הגיע בתיווכו של אדם אחד בלבד, הקב"ה רצה שיהיה קשר בלתי-אמצעי בינו לבין עם ישראל, כך שלא יתעורר ספק בעניין אמיתותה של תורתו[11]. כך משמע מהפסוק (דברים ה ד): "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵש". ורש"י אמנם מבאר בשם המדרש: "אל תאמרו אני מטעה אתכם על לא דבר, כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח, הרי המוכר עצמו מדבר עמכם". יחד עם זה, היות ולא יתכן למסור אותה בשלמותה ישירות, הקב"ה הסתפק במסירה חלקית, סמלית ומדגמית, ומסירה זו באה לאשש ולאשר את התורה כולה. יחד עם זה, על אף חשיבותן של המצוות הכלולות בעשרת הדברות[12], אין כל הכרח לראות בהן ראשי פרקים ממש של יתר המצוות. אם כן, מסירה זו דומה למה שנעשה הרבה זמן אחר כך, כאשר כל עם ישראל עמדו על הברכה ועל הקללה בהרי גריזים ועיבל (דברים כז, טו-כו). גם אז נבחרה קבוצה מצומצמת של מצוות, כאשר לא היה בבחירה זו כל הפחתה בערכן של יתר המצוות.
עשרת הדברות בתפילה
בגלל חשיבותם של עשרת הדברות, כבר בתקופה קדומה קבעו שיש לאומרם יום יום בבית המקדש. על זה מעידה המשנה (תמיד ה א): "אמר להם הממונה [לפני הקרבת קרבן התמיד של שחרית]: ברכו ברכה אחת, והם ברכו. קראו עשרת הדברים וכו'".[13] והרמב"ם מבאר: "הטעם שקוראים עשרת הדברים בכל יום מפני שהם יסוד הצווי ותחילתו".
כך נהגו עד חורבן הבית. בתקופה יותר מאוחרת, רצו לחדש את מנהג קריאת עשרת הדברות בבתי הכנסת – בהיעדר בית המקדש. ברם, חז"ל הסתייגו ממהלך זה, כדלהלן:
אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינים […] רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא, אמר ליה רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינים. אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא, אמר ליה רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינים.[14]
מהי "תרעומת המינים"? התלמוד הירושלמי מפרש יותר: "בדין הוה שיהו קוראים עשרת הדיברות בכל יום. ומפני מה אין קוראים אותן? מפני טענת המינים, שלא יהו אומרים: אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני".[15] ומי הם המינים האלה? רש"י מסביר[16] שמדובר ב"תלמידי ישו", היינו הנוצרים.
מתברר כי מאחר שהדת הנוצרית קידשה את עשרת הדברות[17] בלבד וזנחה את שאר המצוות, חז"ל הקפידו לשלול כל הבחנה בין עשרת הדברות לבין שאר המצוות.
להלכה נקבע בשולחן ערוך:
טוב לומר […] עשרת הדברות […] הגה: ודווקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור[18].
בעל "משנה ברורה" מוסיף כי יש מקילים לומר עשרת הדברות לפני "ברוך שאמר" אף בציבור, מפני שבצורה הזאת ברור שהם לא מהווים חלק מהתפילה. אבל הוא בעצמו סובר שבכל מקרה בציבור אסור. אף ביחיד, מותר אך ורק לפני או אחרי התפילה הרגילה[19].
עמידה בזמן קריאת עשרת הדברות בציבור
שאלה נוספת היא האם למי שנוהג לשבת בזמן קריאת התורה בתפילת שבת מותר לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות, בפרשיות יתרו, ואתחנן ובחג השבועות. על זה נשאל הרמב"ם, ולהלן תשובתו[20]:
התשובה זה, אשר הנהיג הרב הנפטר לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן. וכך היה ראוי לעשות בכל מקום, שמנהגם לעמוד, צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה ומה שמדמים שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, שמביאים לזאת האמונה הרעה […] כבר ביארו, שאין הפרש בין המכחיש התורה כולה או מכחיש פסוק אחד ואומר משה מפי עצמו אמרו. והיה מן המינים מי שהאמין, שאין מן השמים אלא עשרת הדברות וששאר התורה משה מפי עצמו אמרו, ולכן ביטלו קריאתן בכל יום. ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה.
לדעת הרמב"ם, יש אפילו איסור לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות, היות ומנהג זה עלול להיתפס כמתן חשיבות מיוחדת למצוות הכלולות בעשרת הדברות לעומת יתר המצוות.
ברם, פסיקה זו של הרמב"ם לא התקבלה להלכה, ולמעשה ברוב הקהילות נוהגים לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות[21]. כך כותב הרב עובדיה יוסף, בשם שו"ת "טוב עין" (סימן יא), הטוען שלא קיים חשש שיבכרו את עשרת הדברות על פני יתר התורה, באשר:
הכא שקוראים בספר תורה כל התורה מידי שבת בשבתו, וגם ביום זה אומרים עוד פסוקים רבים לפניהן ולאחריהן, דמוכח דהכל אמת, לית לן בה. שניכר שאין עומדים אלא משום שהם יסודי התורה.[22]
יחד עם זה, הרב יוסף עצמו מסיק כי "בודאי שיש לחוש לדברי הרמב"ם".[23]
הרב פיינשטין[24] סובר שכן ראוי לעמוד. לדעתו, לא קיים חשש שמזה יבינו שמצוות הכלולות בעשרת הדברות חשובות יותר מיתר המצוות, הרי גם בשירת הים נוהגים לעמוד, ולא מדובר בהעדפה או יתרון של מצווה לעומת מצוות אחרות אלא בעניין טכסי בלבד. בנוסף לכך, הרב פיינשטין משער כי ביטלו את קריאת עשרת הדברות בגלל חשש ממשי, אבל היות ואין אנו מרגישים היום שקיים חשש כזה לא מוצדק להשוות בין המקרים ולבטל את המנהג המקובל בקהילות ישראל לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות. כך גם דעתו של הרב שלמה זלמן אוירבך, הסובר ש"בזמננו הכל יודעים שאין זה אלא לזכר המעמד הנבחר בהר סיני".[25] למעשה, הרב שטרנבוך מציע לקום כמה פסוקים לפני קריאת עשרת הדברות ובזה לצאת לכל הדעות.[26]
[1] כך לפי פשוטו של מקרא. אמנם יש בדברי חז"ל שיטה לפיה בני ישראל לא שמעו מפי ה' אלא את שני הדברות הראשונים ואילו את שמונת האחרונים שמעו מפי משה רבנו. ראה דעת מקרא, שמות, עמ' תא, וכן בבלי מכות כג.
[2] כמו למשל "עשה דוחה לא תעשה", והבדלים אחרים בחומרת העונש על עבירות שונות.
[3] פילון האלכסנדרוני היה פילוסוף יהודי הלניסטי שחי באלכסנדריה שבמצרים העתיקה בתקופת הבית השני בין 20 לפנה"ס ועד 50 לספירה. הירבה לעסוק באפולוגטיקה של היהדות. כתב ביוונית ורוב חיבוריו אבדו.
[4] פילון האלכסנדרוני, כתבים, בעריכת סוזן דניאל-נטף, ירושלים תשנ"א, כרך שני, עמ' 190.
[5] ראה יהושע עמיר, עשרת הדברות על פי פילון מאלכסנדריה, מתוך עשרת הדברות בראי הדורות, ערך בן-ציון סגל, ירושלים תשמ"ו, עמ' 99.
[6] שם עמ' 100.
[7] ראה רש"י על שמות כד יב.
[8] סדור רב סעדיה גאון, יוצא לאור על ידי ישראל דודזון, שמחה אסף ויששכר יואל, ירושלים תש"א, עמ' קצא-רטז.
[9] פרשת יתרו, תקס"ט, על פי פירוש הסולם.
[10] למעשה, הרעיון שכל המצוות כלולות בעשרת הדברות מופיע מספר פעמים במדרש, והוגים רבים – בנוסף לאלה שצוטטו כאן – פתחו אותו כל אחד לפי דרכו. ראה על זה בפירוט רב ביצירתו של הרב מנחם כשר, תורה שלמה, ירושלים תשנ"ד, כרך טז עמ' 203-213.
[11] בהתאם לשיטת ר' יהודה הלוי, הסובר כי הכרת ה' ודתו מבוססות על ההתגלות ועל המסורת בלבד. ראה כוזרי א:ט, יא.
[12] ראה דעת מקרא, שמות, עמ' תה.
[13] א. א. אורבך (חז"ל, פרקי אמונות ודעות, ירושלים תשמ"ו, עמ' 317) מוסיף כי אנשי כת קומראן הכניסו לתפילין שלהם את עשרת הדברות, על פי א. מ. הברמן, על התפילין בימי קדם, ארץ ישראל ספר ג' תשיד עמ' 174.
[14] בבלי ברכות יב ע"א.
[15] ירושלמי ברכות א ה.
[16] במהדורות לא מצונזרות.
[17] כמובן וכידוע, תוך כדי פרשנות המסתייגת מההבנה ההלכתית של חז"ל, בעיקר במה שנוגע למצוות שבת. ראה על זה למשל http://en.wikipedia.org/wiki/Ten_Commandments#Orthodox_and_Roman_Catholic_Christianity
[18] אורח חיים א ה.
[19] שם ס"ק טז.
[20] תשובות הרמב"ם, ערך יהושע בלאו, ירושלים תשמ"ט, כרך ב', סימן רסג.
[21] ראה דעות שונות בנידון בספרו של הרב שלמה יוסף זוין, המועדים בהלכה, תל-אביב תש"ך, עמ' שכו. וכן בספרו של אברהם ישעיה פפויפר, ספר אשי ישראל, ירושלים תשנ"ח, פרק לח, סימן כ, עמ' תג-תד.
[22] טיעון זה תקף כנגד "תרעומת המינים", אבל איננו פותר את החשש שנחשיב יותר את עשרת הדברות מאשר יתר המצוות.
[23] שו"ת יביע אומר, ירושלים תשמ"ו, חלק שני, יו"ד סימן טז ג.
[24] הרב משה פיינשטין, שו"ת אגרות משה, ניו-יורק, אורח חיים ד כב.
[25] הליכות שלמה: אסופת הלכות והליכות, חידושים והערות מאת רבי שלמה זלמן אויערבך, נערך ע"י נכדיו: יצחק טרגר ואהרן אויערבך, ירושלם תש"ס, פרק שנים עשר, הערה ל, עמ' קנ.
[26] הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות, ירושלים תשנ"ב, אורח חיים, סימן קמד.