הצלת רחב ומשפחתה[1]

 

בהפטרת פרשתנו מסופר על משימת שני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע, ואיך רחב הזונה[2] הצילה את חייהם. בתמורה, היא מבקשת להישאר בחיים, היא וכל משפחתו, כאשר בני ישראל יכבשו את יריחו (יהושע ב, ט-יד).

בהמשך, יהושע כיבד את התחייבות המרגלים, כפי שמסופר:

וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחו (יהושע ו כה).

והדבר צריך ביאור. הרי הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים:

אין עושים מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראים לו שלום, אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה…  אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגים מהם נשמה והרי הן למס… ואסור לשקר בבריתם ולכזב להם אחר שהשלימו וקבלו שבע מצות. ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושים עמהם מלחמה והורגים כל הזכרים הגדולים, ובוזזים כל ממונם וטפם, ואין הורגים אישה ולא קטן… במה דברים אמורים? במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחים מהם נשמה.[3]

והנה, מלך יריחו לא השלים עם יהושע ולכן הוא וכל תושבי עירו התחייבו כליה. אם כן מתעורר הקושי כיצד יהושע הניח את רחב וכל משפחתה בחיים, הרי בתור בני העיר יריחו אף הם בין המחויבים כליה. עובדה היא שעל פי מדרש אחד, הקב"ה בא בטרוניה לישראל על כך שלא הרגו את רחב ומשפחתה, בכך שהוא באופן פרדוקסלי מציג את ירמיהו הנביא, שנמנה על צאצאיה של רחב, כמכה ומטרד לישראל:

אמר הקב"ה לישראל אני אמרתי: "כי החרם תחרימם" (דברים כ יז), ואתם לא עשיתם כן, אלא "ואת רחב הזונה וגו' החיה וגו'", הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים שלשיכים בעיניכם ושלצנינים בצידיכם, לפיכך צריך הכתוב לומר "דברי ירמיהו בן חלקיהו".[4]

תוספות הרא"ש רוצים ליישב שהוראה זו ניתנה דווקא אחרי שנכנסו לארץ, ואיננה חלה על מי שהתגייר לפני כן: "מפרש רב יהודאי גאון בשאלתות דרב אחאי דאף על גב דמשבע אומות הואי, ליכא משום "לא תחיה כל נשמה" ולא משום נתין כיון דאיגיירה קודם כיבוש הארץ מיד לאחר שילוח מרגלים"[5].

אולם תוספות דוחים הסבר זה, כדלהלן:

יש מפרשים שרצו לומר שלא הוזהרו על לאו דלא תתחתן[6] עד לאחר שנכנסו לארץ. וזה אינו, דאמרינן במדרש דנתינים באו להתגייר בימי משה כמו בימי יהושע, ואף על פי כן לא הותרו לבא בקהל אלא היו חוטבי עצים ושואבי מים. אלמא דקודם שעברו את הירדן ונכנסו לארץ הוזהרו עליהם.[7]

מכאן יש להסיק כי אף אם יכלו להשאיר את רחב ומשפחתה בחיים, בכל מקרה אין לקבל אותם כגרים אלא יש לקחת אותם כעבדים.

והנה, חז"ל מרחיקים לכת עוד יותר, כאשר הם מחדשים שלא רק החיו את רחב ומשפחתה, אלא שיהושע נשא אותה לאישה, כפי שכתבו:

שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה… דאיגיירא ונסבה יהושע.[8]

ואם כן, שאלה הלכתית נוספת מתעוררת. כתוב בתורה:

כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ (דברים פרק ז, א-ג).

ובנידון יש דיון בגמרא כדלהלן:

"לא תתחתן בם". אמר רבא… דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודת כוכבים; והני מילי בהיותן עובדי כוכבים, כי מגיירי בישראל שרו… הדר אמר רבא: לאו מילתא היא, בהיותן עובדי כוכבים לית להו חתנות, נתגיירו אית להו חתנות.[9]

זאת אומרת שרבא חזר בו, וקבע כי נשות שבעת עממים אסורות לישראלים אף אחרי גיורן. כך מסביר רבנו בחיי: "אפילו אחר גרות, לפי שהם רעים וחטאים ומקולקלים בעבירות יותר משאר האומות, ולכך החמיר עליהם יותר משאר האומות שהם מותרים אחר גרות".[10] אם כן, אליבא דרבא, איך ניתן להסביר שיהושע נשא את רחב לאישה? הרי היא הייתה תושבת יריחו, שאזרחיה כנעניים.

תוספות מיישבים את העניין כך: "צריך לומר שלא היתה משבעה עממין אלא משאר עממין ובאת לגור שם".[11] ובעקבותיו הרד"ק:

יש בו דרש כי יהושע לקח רחב לאישה וזהו "החיה", כי כיון שראו שיהושע לקח רחב לאישה נדבקו בבית אביה מגדולי ישראל. ואף על פי שכתוב בשבעה אומות "לא תתחתן בם" אמרו, כי רחב ובית אביה נכרים היו בארץ, ולא היו משבעה גויים.[12]

לשפת אמת יש הסבר אחר:

לולי דבריהם [של תוספות] הוי אמינא דיצאתה רחב מן הכלל הזה דלא תתחתן, דהא גם להחיותה קשה האיך הניחוה, דהא כתיב "לא תחיה כל נשמה"? רק שנשבעו לה המרגלים להציל אותה ומשפחתה, ובודאי הייתה השבועה על פי רוח הקודש ונכלל בזה גם כן להתחתן עמהם.[13]

לפי השפת אמת, אין כל הצדקה הלכתית הן לנישואי יהושע עם רחב והן לעצם החייאתה. לכן, אין מנוס אלא לומר שהמרגלים של יהושע פעלו על פי "רוח הקודש", כאשר בעצם מדובר בהוראת שעה.

והנה יש שאלה נוספת: גם אם נקבל כעובדה שרחב לא הייתה משבעה עממים, אבל גויה היא הייתה, והצטרכה להתגייר כדי להינשא ליהושע. מעשב זה לכאורה לא מתיישב עם הוראת רבנו הקדוש לבניו: "ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו… דלא תינסב גיורתא [לא תתחתנו עם גיורת]".[14] והרשב"ם מבאר: "משום דאמרינן "גיורא, עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה"[15]". הוראה זו אמנם לא התקבלה להלכה הפסוקה, אולם יש בכל זאת להתפלא על כך שיהושע, ממלא מקום של משה רבנו ומנהיגו של עם ישראל, לא חש אי-נוחות לשאת גיורת לאישה, בלי לדבר על מקצועה שהיא עסקה בו לפני גיורה, שלא מוסיף לה כבוד בלשון המעטה.

רב אייבשיץ שואל את השאלה ומיישב אותה כדלהלן:

איתא בזוהר[16] דלאו כל הגרים שווים, דלפעמים נשמת ישראל מובלע בין האומות, וזהו הגר ישראל ממש הוא. ולפעמים מצינו גר שיש לו נשמה מן אומות העולם, והוא המובחר בין אומות העולם, ולזה יש דין גר עליו שהוא תחת כנפי השכינה. ולרחב היה לה נשמת ישראל, ונשמתה היה במדרגה גדולה ולכך אמרו ברמז "נפשינו תחתיכם למות".[17]

כך שלפי פירוש זה, לא רק שרחב לא הייתה כנענית, אלא היא בעצם הייתה ישראלית, שנאבדה בין הגויים! אולי ניתן לטעון טענות כאלה אחרי אלפי שנות גלות, אחרי שעם ישראל התפזר בין אומות העולם, אבל איך לקבל קביעה כזאת שנים בודדות אחרי ייסודו של עם ישראל במדבר סיני? איך ניתן לחבר את רחב לעם ישראל?[18]

אולם, ניתן להבין את העניין כולו על פי פשוטו של מקרא, ולא חייבים להרחיק לכת ולומר שרחב ומשפחתו התגיירו, אלא די לומר כי הם קיבלו על עצמם את ריבונותו של הקב"ה עם הגעתם של המרגלים אליהם ומשום כך הם הושארו בחיים. הרי כך התבטאה רחב: "יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם… כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת". מסתבר אפוא כי רחב ומשפחתה השלימו עם בני ישראל והיו מוכנים לקבל על עצמם את התנאים המאפשרים להם לשרוד ולכן, אליבא דרמב"ם, היה מותר ליהושע להשאירם בחיים. לפי זה, יש להבין את דברי הרמב"ם שהובאו לעיל כמתייחסים גם ליחידם, אף אם השליט וכלל עמו אינם ממלאים אחרי התנאים האלה. ולגבי נישואי יהושע, ניתן לעשות שימוש בכלל "אין מקשין באגדה"[19], זאת אומרת כי הנאמר באגדה אינו מהווה בהכרח עובדה היסטורית שאפשר להקשות ממנה. כך חז"ל אמרו: "אין למדין… ולא מן ההגדה" (ירושלמי, פאה ב ו), שכן "זה בעל אגדה, שאינו לא אוסר ולא מתיר, לא מטמא ולא מטהר" (ירושלמי הוריות ג ח), וכן אמרו: "וכי המדרשות אמנה הם?  דרוש וקבל שכר" (ירושלמי נזיר ז ב).

הרי מסר אגדה זו ברור: אין אריסטוקרטיה ביהדות, אלא הכול תלוי במאמצי האדם. כמו שממזר תלמיד חכם עולה על כהן גדול עם הארץ[20], פרוצה גויה המכירה בעליונותו של הקב"ה ראויה יותר מאשר יהודייה מיוחסת נטולה התלהבות דתית. באישה כמו רחב יש פוטנציאל רב-עוצמתי, ולכן חז"ל דיווחו עליה כדלהלן:

יש אומרים ששרתה עליה [על רחב] רוח הקדש עד שלא נכנסו ישראל לארץ. וכי מהיכן היתה יודעת שחוזרין לשלשת ימים? מיכן ששרתה עליה רוח הקדש.[21]

[1] ראו את מה שכותבת בהרחבה בת-דודתי היקרה מרים סמואל על רחב בספרה "נשים נסתרות בתנ"ך", תשע"ח, חלק ב, "רעיות" (עמ' 217-228). היא בעיקר מתייחסת לאישיותה, כאשר כאן אתייחס יותר לבעיות ההלכתיות שמעוררת פרשה זו.

[2] יונתן מתרגם את המלה "זונה" כך: "פּוּנְדְקִיתָא". הכוונה לפי רש"י היא "מוכרת מיני מזונות". ברם, לפי הרד"ק: "זונה – כמשמעה, או מוכרת מזון כמו שתרגם יונתן פונדקיתא… והאמת דעת יונתן זונה ממש, כי כן דרכו במקומות לתרגם "זונה" "פונדקית", וכן "שתים נשים זונות", "פונדקן"… ודעתו לפי שהזונה כפונדקיתא שמפקרת עצמה לכל". חז"ל הבינו את המילה "זונה" כמשמעה, כפי שמשתמע מקביעתם: "אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה" (בבלי זבחים קטז ע"ב).

[3] הלכות מלכים ו א,ג-ד.

[4] ילקוט שמעוני פרשת מסעי רמז תשפז.

[5] בבלי מגילה יד ע"ב.

[6] משום מה אין תוספות מתייחסים להוראה "לא תחיה כל נשמה".

[7] תוספות מגילה יד ע"ב ד"ה דאיגיירה ונסבה יהושע.

[8] בבלי מגילה יד ע"ב.

[9] בבלי יבמות עו ע"א.

[10] רבינו בחיי דברים ז ג.

[11] תוספות מגילה יד ע"ב.

[12] רד"ק על יהושע ו כה.

[13] שפת אמת מגילה יד ע"ב.

[14] בבלי פסחים קיב ע"ב.

[15] בבלי סנהדרין צד ע"א.

[16] לא מצאתי בזוהר.

[17] רבי יהונתן אייבשיץ, אהבת יהונתן, הפטרת פרשת שלח, ד"ה ויאמרו.

[18] יש אפשרות אחת: שרחב תתייחס לבני אפרים שדחקו את הקץ והושמדו על ידי הכנעניים, כפי שרש"י מציין על פי מה שנאמר בספר דברי הימים: "בני אפרים… יצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים "והרגום אנשי גת הנולדים בארץ" (דברי הימים ב ז כא)" (רש"י על תהלים עח ט).

[19] רמב"ם, מורה הנבוכים, פתיחה, וראו תשובות הרמב"ם, תנח, וכן תשובות הגאונים, העורך אברהם אליהו הרכבי, ברלין תרמ"ז, סימן שנג, עמ' 179.

[20] משנה הוריות ג ח.

[21] רות רבה ב.