מהו גר במקרא?[1]
בתורה מובאות מספר פעמים הוראות איך להתנהג עם גרים, כדלהלן:
- וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ (שמות כ י).
- וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות כב כ).
- שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר (שמות כג יב).
- וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא יט ט-י).
- וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא יט לג-לד).
- וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ (במדבר ט יד).
- תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם (במדבר טו טז).
- וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ (דברים ה יד).
- כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (דברים י יז-יט).
- לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים יד כא).
- לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה (דברים כד יז).
אם נסכם את מה שנאמר בתורה, יש שם מספר הוראות:
- יש לתת לגר לנוח בשבת
- אסור להונות את הגר
- הגר זוכה בפאה.
- ישנה מצוה לאהוב את הגר.
- אם הוא עושה פסח, הוא יעשה אותו כמו בני ישראל
- דיניו כמו דין בני ישראל.
- הוא יכול ליהנות מהנבלות.
באיזה גר מדובר?
על פי המשתמע מתורה שבעל פה, שש ההוראות הראשונות מתייחסות לגר צדק. כך נאמר במשנה: "אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר "וגר לא תונה ולא תלחצנו" (שמות כב כ).[2] וכך מובא בגמרא: "אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך, אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה".[3] וכן במקום אחר: "וכולל גירי הצדק עם הצדיקים, שנאמר: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", וסמיך ליה "וכי יגור אתכם גר"".[4]
וכך מובא בספר המצוות של הרמב"ם:
ציוונו לאהוב את הגרים והוא אמרו "ואהבתם את הגר", ואף על פי שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו "ואהבת לרעך כמוך", לפי שזה הגר גר צדק, אבל בעבור שנכנס בתורתנו הוסיף לו האל אהבה וייחד לו מצוה נוספת, כמו שעשה באזהרה באונאתו, שאמר "ולא תונו איש את עמיתו" ואמר "וגר לא תונה", והתבאר מלשון הגמרא (בבא מציעא נט ע"ב) שחייבין על אונאת הגר משום "לא תונו איש את עמיתו" ומשום "וגר לא תונה". כן גם כן אנו חייבין באהבתו משום "ואהבת לרעך כמוך" ומשום "ואהבתם את הגר".[5]
וכך מובא בהלכה:
אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצוות עשה, אחת מפני שהוא בכלל ריעים ואחת מפני שהוא גר, והתורה אמרה: "ואהבתם את הגר". צווה על אהבת הגר כמו שצווה על אהבת עצמו שנאמר: "ואהבת את ה' אלהיך". הקב"ה עצמו אוהב גרים שנאמר: "ואוהב גר".[6]
הגר שבהלכה זו הוא גר הצדק, והפסוקים שהרמב"ם מביא מכוונים, לדעת רוב פרשני המקרא, לגר צדק. יש אמנם מקומות בתורה שהפסוקים המדברים על הגר מתייחסים לגר תושב, אבל הם המיעוט[7].
חז"ל והפוסקים הראשונים בעקבותיהם מבחינים אפוא בין "גר צדק" ל-"גר תושב". לדעתם, כל הפסוקים הנ"ל מתייחסים לגר צדק חוץ מהפסוק ההורה לתת לגר נבלות, שנושאו הוא בהכרח גר תושב.
ברם, הבנה זו של פסוקי התורה מעלה קשיים לא מעטים, כדלהלן:
- בפסוקים שאינם הוראות, תמיד משמעות המונח "גר" היא אדם המתגורר במדינה אחת שמקורו הוא מדינה אחרת, בלי כל התייחסות לדתו. למשל: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם" (בראשית כג ד), "וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" (שמות ב כב), "גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב כ). והנה, רש"י כותב כביאור לפסוק האחרון: "כל לשון גר, אדם שלא נולד באותה מדינה, אלא בא ממדינה אחרת לגור שם".
- גר כזה הוא מן הסתם במצב מעמדי וכלכלי קשה. כך כותב זליגמן: "ההגירה מארץ לארץ עתים היא באה מחמת צרה כלכלית או מדינית… לעניין מעמדו החברתי של הגר, אנו מוצאים שחיי הגר ורכושו היו זקוקים לחסות מיוחדת… אין לגר אחוזת נחלה בישראל… הגר הוא עני וחסר כל… נראה שסתם גר במקרא ובייחוד בספרי התורה, משמעו בן המעמד השפל".[8]
- אף בפסוקים המורים על מעמד הגר, מתקבל הרושם שלא מדובר במה שנקרא על פי חז"ל "גר צדק". הרי גר צדק הוא – כמעט[9] – יהודי לכל דבר ועניין. אם כן, מדוע בכלל יש צורך להכריז על שוויונו עם הבן ישראל? הרמב"ם הרגיש בזה, ואף השתדל לבאר מדוע יש לו מצוות מיוחדות, באומרו בעניין אהבת הגר: "צוונו לאהוב את הגרים… אף על פי שהיה נכלל בזה עם ישראל… לפי שזה הגר גר צדק, אבל בעבור שנכנס בתורתנו הוסיף לו האל אהבה וייחד לו מצוה נוספת כמו שעשה באזהרה באונאתו". אבל לפי פשוטו של מקרא, מדובר במי שאין לו מעמד של בן ישראל. לכן היה מקום לחשוב שהוא יעבוד בשבת בזמן שבן ישראל נח, בדומה לעבדים כנעניים ולבהמות, והתורה באה לחדש שמגיעה לכולם מנוחה. ולכן יש להקפיד על הונאתו, מפני שאדם במעמד כזה הוא עלול להיות נעשק על ידי האזרחים בעלי כל הזכויות.
לכן אין מנוס מלהסביר את הדברים בצורה הבאה: הגרים שהתגוררו בארץ ישראל בקרב בני ישראל לא עברו גיור פורמאלי, הם נחשבו זמן מה כאנשים זרים שלא חייבים במצוות התורה, ולכן הייתה אפשרות לתת להם ליהנות מהנבלות שבני ישראל נאסרו לאכול. אולם, עם טמיעתם בתוך בני ישראל הם לאט לאט נחשבו כאזרחים ובאופן טבעי חויבו במצוות כמו יתר האוכלוסייה.
כך הבין קויפמן[10] את התהליך שתואר לעיל: לדעתו, הגיור עד תקופת עזרא היה עדיין לאומי ארצי ולא דתי דווקא. הגרים לא נתקבלו לעדת ישראל ברגע נתון ועל ידי טכס מסוים, אלא התבוללו בתוכה קמעה קמעה ובדרך הטבע, מכוחה של השפעת הסביבה שבתוכה ישבו. מסתבר שבמשך הזמן דבקו הגרים מאליהם באמונה ששלטה בישראל, ויתכן שלא הגיע תהליך זה לאקט פורמאלי של גיור כפי שהוא מוכר היום אלא בתקופה מאוחרת.[11] כאשר עם ישראל ניצח את אויביו, המקרא מעיד על כך שרבים מהגויים נתלוו אליו, בתנאים כאלה שבתקופתנו לא היו מאפשרים גיור של ממש. כך משתמע מסיפוח ה"ערב רב" בעקבות יציאת מצרים: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם (שמות יב לח). וכן אחרי ניצחונם של היהודים בזמנם של מרדכי ואסתר: "וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" (אסתר ח יז).
[1] ראו פרשת עקב, מיהו ה"גר"?, הרב יהודה ראק: פרשת-עקב-מיהו-הגר/https://www.etzion.org.il/he/
[2] בבא מציעא ד י.
[3] בבלי בבא מציעא נח ע"ב.
[4] בבלי מגילה יז ע"ב.
[5] ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רז.
[6] הלכות דעות ו ד.
[7] ראו רמב"ן שמות כ י.
[8] יצחק אריה זליגמן, אנציקלופדיה מקראית, ע' גר.
[9] בעניין מגבלות הגר צדק על פי ההלכה, ראו /יתרו-היחס-לגר-במקורות-היהדות https://alex-klein.co.il/
[10] יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ד ה.
[11] אנציקלופדיה מקראית, שם.