הרמב"ם פוסק: "שבת שחלה להיות בחולו של מועד… מפטירים בפסח "העצמות היבשות" (יחזקאל לז ד)",[1] בעקבות קביעת חז"ל: "אפטורי [הפטרות], בפסח "העצמות היבשות", ובסוכות "ביום בוא גוג""[2]. טור, בשם רב האי גאון, מטעים את קריאת ההפטרות הללו כך: "אמר רב האי, שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונצחת גוג ומגוג בתשרי ומשום הכי בניסן מפטירין העצמות היבשות ובתשרי ביום בא גוג"[3].

לא ברור מה מקורו של רב האי גאון בעניין מועד תחיית המתים ומאיין שאב את הידיעה כי היא תתרחש בחודש ניסן. בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו באיזה חודש נברא העולם. לדעת רבי אליעזר בתשרי נברא העולם ולדעת רבי יהושע בניסן נברא העולם. ממחלוקת זו נגזרה מחלוקת נוספת: באיזה חודש עתידים ישראל להיגאל? לדעת רבי אליעזר "בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל"[4] ולדעת רבי יהושע "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל". יתכן שרב האי הושפע מדעתו של רבי יהושע והוא סבור כי תחיית המתים היא אחד ממרכיבי הגאולה. אולם דווקא דעתו של רבי אליעזר התקבלה בפועל, כנאמר בגמרא: "כמאן מצלינן האידנא "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון?"… כרבי אליעזר"[5].

 

לפי הנאמר עד כה, משמעות חזון העצמות היבשות היא תחיית המתים המובטחת לעם ישראל בזמן הגאולה. הבנה זאת תואמת את מה שנאמר בפסיקתא רבתי:

המת בחוצה לארץ והנקבר בחוץ לארץ… הצדיקים שבחוץ לארץ… האלהים עושה להם מחילות בארץ והם מתגלגלים כנאדות ובאין לארץ ישראל, וכיון שהן באין לארץ ישראל האלהים נותן להם נשמותיהן… ויש מקרא מלא ביחזקאל "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" (יחזקאל ל"ז י"ב), אותה שעה "ונתתי רוחי בכם וחייתם" (שם יד). הא למדת שמתי ארץ ישראל לחיים לימות המשיח והצדיקים שבחוץ לארץ באין לתוכה וחיים עליה.[6]

גם רב סעדיה גאון[7] פירש את הנבואה כמדברת על תחיית המתים לעתיד לבוא.

 

אבל מתברר שקיימים הסברים שונים נוספים לחזון המיוחד הזה, כפי שיבואר להלן.

חזון העצמות היבשות הוא פרק נבואה בספר יחזקאל (לז א-יד). בחזון הנביא רואה את עצמו עומד בבקעה מלאה עצמות אדם יבשות. הוא מצוּוה לשאת נבואה אליהן. לנגד עיניו עולות על העצמות רקמות של גידים, בשר ועור. לאחר מכן מתגלה לנביא בנבואה שאלו הם בני ישראל בגלות והנביא מתבקש לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמויות רוח, להחיותם ולהעלותם לארץ ישראל.

בדברי חז"ל מוצאים שתי גישות שונות למתן משמעות לנאמר: גישה אחת גורסת שהתחייה המתוארת אכן התרחשה במציאות, והשנייה שאיננה אלא חזון נבואי בעל משמעות מסוימת. נפרט להלן את תוכנן של שתי גישות אלה, על פי חז"ל[8]:

 

• התחייה התרחשה במציאות:

לגבי גורלם של האנשים שקמו לתחייה קיימות שתי דעות:

• רבי אליעזר אומר: מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם, ואמרו שירה ומתו.
• רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם.

גם לגבי זהותם יש חילוקי דעות:

• אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ [של יציאת מצרים] וטעו [רש"י: והרגום אנשי גת].
• שמואל אמר: אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים [עצמות הללו סימן לכל ישראל הן שעתידה להם תחיית המתים כמו לאלו, שהרי אלו אמרו אבדה תקותנו ועכשו ידעו שאני מחיה את המתים, וסימן זה לכל ישראל שגם הם עתידים להחיות. ולא מן הדין חיו דהא אמרן הכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא אלא משום סימן חיו].
• רבי ירמיה בר אבא אמר: אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה.
• רבי יצחק נפחא אמר: אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים [שהיו מציירין צלמים על קירות ההיכל].

בעניין שלוש דעות האחרונות, הרב יהודה רוזאניס ביאר[9] כי ישראל שבאותו דור העלו על דעתם שהקב"ה מאס בהם ואין להם יותר תקנה, ובשל כך ביקשו לפרוק מעליהם עול מלכות שמיים. לפיכך הראה להם הקב"ה שאפילו הרשעים הגמורים שבישראל נקראים בנים למקום, והקב"ה גומל עימהם חסד ומחיה אותם.

• רבי יוחנן אמר: אלו מתים שבבקעת דורא [שהמית נבוכדנצר מלך בבל על שהיו יפים]… שבשעה שהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופיין, והיו כשדיות רואות אותן ושופעות זבות [מחמת תאוה]. אמרו לבעליהן, ובעליהן למלך. צוה המלך והרגום, ועדיין היו שופעות זבות [שהיתה נראית זיו תארם]. צוה המלך ורמסום.

 

• החזון כולו אינו אלא משל, שמטרתו לבשר על הגאולה העתידה שתתבטא בחזרת הגולים לארץ ישראל: "רבי יהודה אומר: אמת משל היה [שהיה מרמז להם על הגלות, כאדם מת שחוזר וחי, כך ישראל ישובו מן הגלות]" [10]. הבנה כזאת תואמת את הדרך בה רמב"ם פירש את נבואה זאת של יחזקאל במורה הנבוכים (ב מו). שם כתב כי דברי יחזקאל "הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת" (יחזקאל לז א)היו רק במראות אלהים", דהיינו מחזה שהוא משל.

הסבר נוסף אפשרי הוא שנבואה זו מבטאת את הניגוד בין הגלות, הנמשלת לקבר שיש בו עצמות יבשות, לעומת החיים בארץ ישראל, הנתפסים כתחייה וכבריאה מחודשת בארץ החיים.

 

לדעת הרב אייזנברג[11] אין להבין את דברי האמוראים פשוטם כמשמעם, אלא כל אחד מהם מבקש להשמיע מסר המתייחס לקבוצת אנשים מסוימת.

• בני אפרים מייצגים את המתייאשים משום שהם נחפזים להגיע לגאולה;
• הכופרים בתחיית המתים מייצגים את המוותרים על הגאולה מחוסר תקווה ותוחלת;
• אלו שאין להם לחלוחית של מצווה מייצגים את הנכנעים ופורשים מעם ישראל;
• הרוגי נבוכדנצר מייצגים את ההרוגים בידי אומות העולם בכל דור ודור.

לכולם הנביא מבטיח תחייה וגאולה.

 

כאמור, לדעת רב האי הפטרה זו שנושאה תחיית מתים, נאמרת בשבת חול המועד פסח "כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן". לפי מה שנאמר בגמרא הסבר זה לכאורה לא מובן, הרי לכל הדעות אין מדובר שם בתחייה העתידה להתרחש, אלא לכל היותר במתים מסוימים שיחזקאל החייה אותם. לכן נראה כי הטעם שקוראים את חזון העצמות היבשות בשבת חול המועד פסח הוא מפני שיש להבין את הנבואה כפי שרבי יהודה הבין אותה, דהיינו הנבואה משל היא, וכפי שרש"י ביאר, היא באה לבשר על הגאולה העתידה, שתתבטא בחזרת הגולים מגלות בבל לארץ ישראל. היות ופסח הוא חג הגאולה מתאים להפטיר על גאולה אחרת, זאת העתידה לבוא.

 

 

[1] הלכות תפילה יג טז.

[2] בבלי מגילה לא ע"א.

[3] טור אורח חיים הלכות פסח תצ.

[4] בבלי ראש השנה יא ע"א.

[5] בבלי ראש השנה כז ע"א וראו שם תוספות ד"ה כמאן מצלינן זה היום תחלת מעשיך, שתוהה על קביעה זאת.

[6] פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא א.

[7] ספר האמונות והדעות, מאמר שביעי

[8] בבלי סנהדרין צב ע"ב.

[9] פרשת דרכים דרוש כה

[10] בבלי סנהדרין צב ע"ב.

[11] הרב יהודה איזנברג, שיחות בספר יחזקאל פרק לז. https://www.daat.ac.il/he-il/tanach/iyunim/neviim/ahronim/yehezkel/prakim/aiz-azamot-yeveshot.htm