ישנם חמש מגילות: שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר. ממה שנאמר במסכת סופרים (פרק יד) עולה שנהגו לקרוא בציבור את מגילות האלה אלא שלא מצוין שם מתי. באופן טבעי נקבעו קריאת מגילת אסתר בפורים וקריאת איכה בתשעה באב, אלא שלגבי יתר המגילות: שיר השירים, רות וקהלת, אין זיקה המובנת מאליה. בכל זאת שיר השירים נקרא בפסח ורות בשבועות, ונדון כאן מדוע קהלת נקרא בחג הסוכות.

 

טעמים המובאים על ידי ראשונים ואחרונים

 

• יש בקהלת רמז לחג הסוכות

כך כותב אבודרהם בשם אבן הירחי:

בשמיני חג עצרת נהגו לקרות קהלת מפני שכתוב בו: "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה" (יא ב), אלו שבעת ימי החג ושמיני חג עצרת. רצונו לומר לפי שהוא חג האסיף להזהיר על תרומות ומעשרות ונדרים שלא לעבור עליהם בבל תאחר בשלש רגלים.

אבודרהם רומז לקטע המדרשי הבא: "רבי לוי אמר: "תן חלק לשבעה, אלו שבעה ימי הסוכה, וגם לשמונה: ביום שמיני עצרת"."[1]

כך שאבודרהם מבין את העניין בצורה הבאה: הפסוק בקהלת רומז לסוכות (תן חלק לשבעה) ולשמיני עצרת (וגם לשמונה) והוא בא להזהיר על תשלום הנדרים והנדבות, שיש להביאם לפני סוכות כדי לא להתחייב באיסור "בל-תאחר"[2]. אגב, אבודרהם ציין כאן שהמנהג היה לקרא את קהלת בשמיני עצרת ולא בסוכות כפי שנהוג היום.

 

• שלמה המלך קיים את מצוות הקהל בסוכות

אבודרהם מספק טעם נוסף:

ועוד טעם אחר, כי שלמה בחג אמרו בהקהל, כמו שכתוב "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת… תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים לא י-יב). וכתיב "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (מלכים א ח ב). ואז אמרו בהקהל להוכיח את ישראל, על כן יתכן לאומרו בחג.[3]

זאת אומרת שקוראים את קהלת בסוכות מפני שמחברו – שלמה המלך – קיים את מצוות הקהל בסוכות, כפי שמוזכר בספר מלכים. אולם, לפי פשוטו של מקרא, מדובר שם בחנוכת המקדש ולא בקיום מצוות הקהל.

 

• ספר קהלת מסתייג מהשמחה

כך כותב מגן אברהם:

בסכות קהלת מפני שהם ימי שמחה, וכתוב בקהלת: "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה" (ב ב).[4]

זאת אומרת שקריאת מגילת קהלת באה להזכירנו את ערכו המפוקפק של השמחה, שהיא אחת מחובות של חג הסוכות. יחד עם זה, יש לחלק בין שני סוגי שמחה, כפי שמתבטאת הגמרא בשבת:

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה… ומאי דבריו סותרין זה את זה?  … "ושבחתי אני את השמחה" שמחה של מצוה, "ולשמחה מה זה עשה" זו שמחה שאינה של מצוה. ללמ דך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'". אמר רב יהודה: וכן לדבר הלכה.[5]

שמחת חג הסוכות היא בהחלט שמחה של מצוה, על פי ההוראה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז יד). קהלת בא להזכיר לנו ששמחה שאיננה של מצווה איננה ראויה.

 

טעמים מוצעים על ידי הוגים בני זמננו

 

ניתן אולי לפקפק בתקפות טעמים הנ"ל. רבנים והוגים בני זמננו השתדלו גם הם למצוא קשר הגותי בין סוכות לקהלת, ולהלן מבחר ממה שנכתב בנידון.

 

• ספר קהלת וחג הסוכות תואמים שניהם את הזקנה

כך כותב מרדכי זר-כבוד:

נראה לי שיש קשר בין המנהג הזה לדברי רבי יונתן בשיר השירים רבה פרק א: כשאדם נער, אומר דברי זמר (שיר השירים). הגדיל, אומר דברי משלות. הזקין, אומר דברי הבלים (הבל הבלים אמר קוהלת). שלושת הרגלים מסמלים מחזור זה בתקופות השנה: באביה, המקביל לגיל הנערות, קורין בפסח שיר השירים, בקציר ועונת ביכורי הפירות קורין מגילת רות שנזכר בה קציר חיטים. באסיף, תקופת הזקנה, קורין קהלת, המזכיר סופו של אדם, המסתיים ב"סוף דבר".[6]

שלושת הרגלים מסמלים שלוש התקופות של מעגל החיים. פסח, החל באביב, מסמל את הנערות; שבועות, החל בזמן הקציר, מסמל את הבגרות, וסוכות, שהוא זמן האסיף, מסמל את הזקנה. ובמקביל, קהלת הוא בהחלט  ספר התואם את הזקנה, באשר הוא ביטוי לייאוש ולחוסר משמעות שבחיים שיכול להרגיש אדם זקן שזכה לחכמת חיים עשירה. בנוסף לכך, בסוף הספר מופיע תיאור מבהיל של פגעי הזקנה. אם כן, קיימת התאמה בין חג הסוכות לספר קהלת.

 

• ספר קהלת, וכן הסוכה, מורים לנו להחליף מוקד בחיים

כך כותב הרב חיים נבון:

מגילת קהלת קוראת לך לשנות את המוקד של החיים שלך. לפעמים אנחנו חושבים שאם נעשה דבר כזה או אחר נשיג הצלחה, וכך נטמיע רשמים והשם שלנו ייזכר לנצח. שלמה המלך המפוכח אומר שלא יחיה לנצח. המגילה מבטאת את התהייה שלו. חשבתי, אומר שלמה, למצוא משמעות בחיי הנאה, חוכמה ותהילה וכל זה הכזיב אותי. אבל המגילה לא מסתיימת בתחושה שזה לא שווה כלום… אתה כן יכול למצוא מוקד לחיים שלך אבל בתנאי שאתה יכול להתמסר למשהו שגדול ממך. לאלוקים. לעולם שיש בו טוב ורע, שאתה לא המוקד של העולם. אם אתה מוכן למצוא מוקד אחר ולהתמסר לעולם של טוב ורע, לעולם שיש בו ערכים ושאיפות מוחלטות – בעולם הזה תמצא גם משמעות לחיים שלך.

ספר קהלת בא ללמדנו כי ניתן למצוא משמעות בחיים בתנאי שנאמץ מוקד עילאי ולא אגואיסטי. זה גם מה שמלמדת אותנו מצוות בניית הסוכה בחג:

אנחנו בונים סוכה ומשקיעים בה כל כך הרבה, ומקשטים וכל זה בשביל שבעה ימים, לא בשביל הנצח. זה לא יחזיק מעמד לשנים ולא לשנה. ובשביל השבוע הזה טורחים כל כך הרבה. ככה גם החיים. יש לחיים משמעות בלי להתיימר להשיג זיכרון נצחי ותהילת עולם אם אתה מוכן לעגן אותם במשמעות שגדולה מהן.[7]

זאת אומרת שמשמעות הסוכה היא שהאדם פועל במסגרת זמן מצומצמת, אם כן אין טעם להשקיע את כל המאמצים בהשגת "תהילת עולם" שלא קיימת, אלא לרעיון רוחני טרנסצנדנטי לחיינו החומריים.

 

• ספר קהלת, וכן הסוכה, מורים לנו שמשימת עם ישראל היא לקדש את החומר

כך כותב הרב ליאור:

עיקרו של ספר קהלת הוא ששלמה המלך מהביל את ענייני העולם הזה … וכיצד יכול לבוא ילוד אשה ולההביל את מעשה הבריאה של ריבונו של עולם? אלא וודאי הכוונה שהם הבל כשהם מנותקים מריבונו של עולם, אבל כשענייני העולם הזה הם בבחינת אמצעי לתורה ולמצוות, אזי "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". וזהו עניינו של חג הסוכות, בו נכנס היהודי עם כל חומריותו, אכילה ושתייה ואפילו בשעה שאינו במודעות – בשינה, אל המצוה. וזה מראה על הדרגה הגבוהה של אדם מישראל, בפרט לאחר שנטהר ביום הכיפורים, שמסוגל לרומם ולקדש את כל ענייני החומר לעבודת ה'.[8]

המשמעות המסורתית של ספר קהלת היא שאין טעם בחיים אם מטרת האדם היא חומרית בלבד, והם מקבלים את מלוא משמעותם על ידי תורה ומצוות. משמעות הסוכה דומה: מדובר במצווה שבאה לידי ביטוי על ידי פעולות חומריות המתבצעות במסגרתה, ועל ידי זה מקבלות משמעות רוחנית עילאית.

סיכום

בחג הסוכות נהוג לקרוא מגילת קהלת, שאותה כתב שלמה המלך, מתוך ניסיון חייו העשיר, ובה כתב את מסקנתו שעיסוק עיקרי בקנייני העולם הזה הוא הבל. אחד הגורמים שהביאו אותו לשינוי תפישת עולמו היה המפגש המאכזב עם מלכת שבא, שהתפעלה מהפאר וההדר של ארמונו, ולא ראתה צורך להיכנס פנימה ולספוג ממנו יסודות של חוכמה אלוקית, שהם הערובה לתיקון עולם. ראייה זו מתאימה למהותה של הסוכה, שעניינה לצאת מדירת קבע ומקנייני העולם הזה אל דירת ארעי שטובלת באור השכינה. בסיומו של החג, בשמחת תורה, קוראים בפרשת בראשית, שבתוכה פרשת קין והבל המלמדת אותנו לעבוד את ה' בדרכו של הבל, בדגש על עולם הרוח, כדי שה' ישעה אלינו, ולא בדרכו החומרית של קין.[9]

 

[1] קהלת רבה (וילנא) פרשה יא ב.

[2] זו דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון, הקובע: "כיון שעבר עליהן חג הסוכות עובר עליהן בבל תאחר" (בבלי ראש השנה ד ע"ב). להלכה, הדבר שנוי במחלוקת.

[3] ספר אבודרהם תפלות הפסח

[4] מגן אברהם סימן תצ ח.

[5] בבלי שבת ל ע"ב.

[6] דעת מקרא, הקדמה לספר קהלת.

[7] https://danabaparasha.com

[8] https://www.yeshiva.org.il/midrash/8813

[9] https://www.toraland.org.il