שלח-לך

  הקדמה במכלול כתביו של עמנואל לוינס ניתן לזהות שני קורפוסים מובחנים היטב, האחד הוא קורפוס של כתיבה פילוסופית מחמירה, והאחר קורפוס של כתבים יהודיים,

בפרשתנו מובא, בעניין מסע המרגלים: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג כב). רש"י מבאר – על פי חז"ל[1] – מדוע הפועל "ויבא" הוא בלשון

מקושש העצים מובא בפרשתנו: וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל

הצלת רחב ומשפחתה[1]   בהפטרת פרשתנו מסופר על משימת שני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע, ואיך רחב הזונה[2] הצילה את חייהם. בתמורה, היא מבקשת להישאר