ויגש

בפרשתנו מסופר על הסעודה שקיים יוסף עם אחיו כאשר באו בפעם השנייה למצריים ביחד עם בנימין: "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם

אחרי שיוסף התוודע לאחיו, הוא מתאר את תפקידו כדלהלן: לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ

בפרשתנו יוסף מבהיר לאחיו מדוע אין לו כל סיבה לנטור עליהם על מה שמכרו אותו: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי