איסור הסבת נחלה מובא בפרשתנו, כסיכום לדרישת בנות צלפחד: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם
בראש פרשתנו מופיעה רשימה ארוכה של מסעות בני ישראל במדבר. רש"י שואל את השאלה המתבקשת: "למה נכתבו המסעות הללו?". שאלה זאת מבוססת על הנחה
בפרשתנו כתוב: "וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם" (ויקרא ד כ). הפסוק מתייחס כאן לכפרה בה זוכה
הצגת הבעיה הרמח"ל כותב בספרו מסילת ישרים כדלהלן: מי שיש לו מוח בקדקודו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי.
עונש כרת לפי הרמב"ם מובא בפרשתנו: וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. וְנֶפֶשׁ כִּי תִגַּע בְּכָל טָמֵא
בפרשתנו[1] (ויקרא יא ז) מובא איסור אכילת החזיר. איסור זה הוא בגדר "חוק", היות ואין לדעת בעיקרון מדוע הקב"ה אסר לאכילה את בשר החזיר. כך
בפרשתנו מובא: "אֶת זֶה תֹּֽאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵֽלוּ" (ויקרא יא ט). נמצאנו למדים
על טעם איסורי אכילה בכלל ואיסור אכילת החזיר בפרט בפרשתנו (ויקרא יא ז) מובא איסור אכילת החזיר. איסור זה הוא בגדר "חוק", היות ואין
פרשיית נעמן בהפטרת פרשתנו, מסופר על הבראת נעמן מצרעתו על ידי הנביא אלישע (מלכים ב ה א-יט): ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול
מדוע יולדת זכר טמאה שבעה ימים ויולדת נקבה טמאה ארבעה עשר ימים? מובא בפרשתנו: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
