פרשת השבוע

    בהפטרת פרשתנו, הנביא הושע מתאר באמצעות משל של אשת זנונים את חזרתה של כנסת ישראל אל ה': רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא

  מובא בפרשתנו: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ

  מבוא מובא בגמרא: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן, לשניים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן:

הצעת לוט למסור את בנותיו אחרי שאנשי סדום מאיימים לשבור את הדלת של ביתו של לוט כדי לתפוס את שני אורחיו, לוט משתדל להרגיע אותם

  מתעוררת השאלה מדוע התורה, כפי שחז"ל פרשו אותה, לא דאגה למערכת משפטית העונה על כל הצרכים של חברה מתוקנת? אנקר מנסח שאלה זאת כך:

  כתוב במשנה: "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך… משתקים אותו"[1]. והגמרא מבארת: על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא? פליגי

  הקדמה במכלול כתביו של עמנואל לוינס ניתן לזהות שני קורפוסים מובחנים היטב, האחד הוא קורפוס של כתיבה פילוסופית מחמירה, והאחר קורפוס של כתבים יהודיים,