פרשת וילך: מצוות הקהל
מצוות הקהל מובא בפרשתנו: וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה'
מצוות הקהל מובא בפרשתנו: וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה'
מהפסוק שבפרשתנו (דברים לב לח): "אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם", הגמרא לומדת[2] שיין של עובדי כוכבים אסור בהנאה. הרמב"ם אף מונה איסור זה
המשפט* הראשון שכותב הרמב"ם בספרו "משנה תורה" הוא: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון"[1]. מכאן משמע כי מצווה בסיסית ויסודית היא להכיר
איסור ראיית ארון הברית מובא בסיום פרשתנו (ד כ): "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתו". מכאן אזהרה לבני לוי שלא להסתכל בארון הברית שבקודש
היחס לסגפנות במשנתו של הרמב"ם[1] בהלכות דעות (ג א), הרמב"ם כותב: שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן
בפרשתנו מובא: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ
מובא בפרשתנו: לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי… וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל
בפרשתנו מובא, בעניין מסע המרגלים: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג כב). רש"י מבאר – על פי חז"ל[1] – מדוע הפועל "ויבא" הוא בלשון