אחרי שיוסף התוודע לאחיו, הוא מתאר את תפקידו כדלהלן: לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. [1] מכאן שיוסף נחשב כמי שדואג ומספק את הצרכים החומריים של עם ישראל.…
בפרשתנו יוסף מבהיר לאחיו מדוע אין לו כל סיבה לנטור עליהם על מה שמכרו אותו: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב…
פשר דרישת יעקב להיקבר בארץ ישראל כשיעקב אבינו הרגיש שמיתתו מתקרבת, הוא קרא ליוסף בנו והעמיד בפניו דרישה אחת בלבד. כך נאמר בפרשתנו: ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו: אם נא מצאתי חן בעיניך, שים נא ידך תחת ירכי, ועשית עמדי חסד ואמת. אל נא תקברני במצרים.…
האיסור לשקר כתוב בתורה: "ְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" (ויקרא יט יא), וכן "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג ז). לפי ההקשר משתמע שאיסורים אלה חלים בנושאים משפטיים בלבד, וכך הבינו אותם סופרי המצוות. יחד עם זה, ניתן לראות כאן גם הוראה להתרחק מכל סוג של אמירת שקר, כפי שכותב החינוך: "[הנשים]…
האם יעקב ידע שבניו מכרו את יוסף לעבד? במשך עשרים ושתי שנים יעקב חשב שיוסף, בנו האהוב, מת בנסיבות טרגיות. והנה, אחרי שיוסף התוודע לאחיו במצרים, הם חוזרים אל אביהם בארץ כנען ומבשרים לו שהוא חי וקיים: וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם…
