מועדים

  יש חובה לקרוא את ההלל – המכונה "הלל המצרי" – בכל עת של שמחה. לכן, קוראים את הלל בימים טובים – פסח, שבועות וסוכות

אלוהים בקהלת[1]     מה בין "אלוהים" לשם הוי"ה? במשנה תורה, הרמב"ם מציג את רשימת השמות המובהקים של הקב"ה שאסור למוחקם, כדלהלן: "שבעה שמות הם:

  את החג שאנחנו מכנים "ראש השנה", התורה במקום אחד מכנה אותו "זכרון תרועה", כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

  הנביא ירמיהו מבכה את גורלו המר של עם ישראל: מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה

  מקור הצום מובא בירושלמי: אמר רבי לוי: האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו… תני, רבי יודה בן בתירה אומר: בין חמץ

מבוא המצב של צדיק ורע לו היווה בכל הדורות בעיה אמונית קשה. על פי מקורות היהדות, מקובל כי הקב"ה גומל שכר לשומרי מצוותיו ומעניש את

  בתורה עצמה צום אחד בלבד מוזכר: זה של יום הכיפורים, כפי שנאמר: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם" (ויקרא טז לא).

    מצוות ערבה מובא במשנה: מצות ערבה, כיצד? מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא. יורדים לשם, ומלקטים משם מרביות של ערבה, ובאים וזוקפים אותם

  שמחת תורה – שבני ארץ ישראל חוגגים ביום שמיני עצרת ובני הגולה ביום טוב שני של אותו חג – אינו מוזכר לא בתורה ולא

      חורבן בית המקדש הוא אסון, ויש להתאבל עליו. אלא שעם האבלות מופיעה תמיד הנחמה. וניתן להתנחם בדרכים שונות, כפי שיבואר להלן.